מ"ט כבר השתא מיתפח ומכסיפנא הילכך לא בעי עליה רחמי. דיבור זה אומר דרשוני וחיו. וחסרון הניכר יש כאן. וקאי אהא דאיתמר בסוגי' נדרים (מ.) כל שאינו מבקר חולה אין מבקש עליו רחמים לא שיחיה ולא שימות ופי' הר"ן דה"ק פעמים שצריך לבקש רחמים על החולה שימות כגון שמצער החולה הרבה כדאי' בכתובות (קד:) כיון דחזאי אמתיה דרבי דקא מצטער אמרה יהי רצון שיכופו העליונים וכו' וע"ש. והנה גאון רוצה ליתן טעם על שתי הנושאים הללו וכתב [על המבקר כיצד דמבקש עליו רחמי שימות] דכד אזיל ומשאיל וחזייא צעריה בעי עליה רחמי דלימות [כעובדא אמתא דבי רבי כמ"ש הר"ן]. מיהו אכתי לא ידענא הא דכל שאינו מבקר נהי דאין מתפלל עליו שימות משום דלא חזייא צעריה ולא ידע האיש ההוא בצערא שעומד בו החולה. אבל עכ"פ למה אינו מתפלל עליו שיחיה ע"ז כתב גאון מ"ט מיתפח ומכסיפנא [כלומר דאותו שאינו מבקר אומר לנפשו אולי כבר נתרפא החולה מחליו. ואין צריך לתפלה ויבא המתפלל בעדו לבושה ולכלימה שהתפלל חנם] הלכך לא בעיא עלי' רחמי וזהו המכוון של גאון. אמנם לשלוח יד ולהגיה מסרתי תורת כל אחד ואחד ביד. איש איש כרצונו יכונן על עמדו: