ואילו מאן דאית לי' גלימא ורמיא לי' תכילת' וקא בעי לזבונה לישראל אחר בעי למשקליה לתכילתיה והדר זבוניה וכו': דברים הללו צריכין תיקון ומובן. וראיתי במג"א סי' ט"ו ס"ק ב' בזה"ל וכתוב בשאילתות פרשת שלח כשמוכר טלית לחבירו אסור ליטול הציצית אא"כ רוצה לקבוע בטלית אחר וה"ה במזוזה כשרוצה לקובעו בפתח אחר שרי ליטלה עכ"ל אבל התוס' אוסרין במזוזה וכו' ע"כ. הרי המכוון בשאילתות שהיה לפני המג"א ז"ל נכון ומתוקן. ומעתה במעט שליחות יד יש לתקן מה דאיתא הכא לפנינו בעי למישקליה צריך להיות אסור למשקליה או דצ"ל לא בעי למישקליה [ופירושו דאסור למשקלי' לתכילתי' והדר זבוני' אלא מזבני' כמות שהיא בציציותיו] ובזה גם כן נכון דברי גאון דסמיך ומסמך לזה בתוך כדי דיבורו אי נמי הוה דר בבייתא וקבע לי' מזוזתא וקא נפיק לי' אסור למשקלי' מיניה משום דקא מבטיל לה למצוה דת"ר וכו'. משום דדין ציצית ודין מזוזה שווין לענין זה. וכן מוכרח ממ"ש גאון ברם צריך למימר הני מילי כי אסור למישקל וכו' ע"ש דאסר להתיר ציצית אם לא שמטיל אותן ציצית מיד בבגד אחר. עודני מדבר עוד שכתב הב"ח בזה"ל מותר להתיר ציצית מטלית זה וליתנה באחר בפרק במה מדליקין כתב רש"י מתירין מטלית ישן לטלית. חדש עכ"ל. אפשר דר"ל וכו' אבל מדינא שרי אפי' מחדש לחדש והכי איתא בשאילתות להדיא ריש פרשת שלח לך דאין להתיר ציצית מטלית כדי למכרה לישראל משום דקמבטל לה למצות אבל מטלית לטלית שרי וע"ש עכ"ל הב"ח [וחידוש קצת שלא הזכיר המג"א את דברי הב"ח הנ"ל]. גם בעולת תמיד מצאתי כתוב [אהא שכתב בש"ע מותר להתיר ציצית מטלית זה וליתנם בטלית אחר אבל שלא להניחם בבגד אחר לא] בזה"ל. זה לשון השאילתות ר"פ שלח דאין להתיר ציצית מטלית כדי למוכרה לישראל משום דקמבטל לה למצוה אבל מטלית לטלית שרי עכ"ל ומשמע מדבריו מדנקט מכרה לישראל קמ"ל אף ע"ג דישראל אחר ג"כ יעשה בו ציצית אפ"ה אסור. או י"ל אפכא מדנקט דקמבטל מצוה דווקא היכא דיתבטל המצוה אבל אם גם הישראל אחר יעשה בו ציצית מותר להתיר ממנו ציצית אע'"ג דאין לו טלית אחר שיתן בו את הציצית והכי מסתברא עכ"ל. הנה כל הנביאים הנזכרים מתנבאים בשם השאילתות דאסור להתיר הציצית מהטלית כשמכרה לישראל. ואמרו הטעמים אבל לא המלות כי מה שהעידו דזה לשון השאילתות דאין להתיר ציצית מטלית כדי למוכרה וכו'. לשון זו שהעתיקו לא נמצא לפנינו אלא רק המכוון ומשמעות דבריו של גאון כך הוא ע"י הגה"ה קלה כמות שהיא כמו שכתבתי למעלה. שוב ראיתי בא"ר ס"ק א' כתב בזה"ל הנה הב"ח הביא לשון השאילתות וכו' ונדחק ע"ת טובא בפירושו ולענ"ד יש ט"ס וצ"ל כדי למכרה לכותים וכו' וע"ש כי האריך קצת וסיים בזה"ל וצ"ע לי בגוף השאילתות כשיבא לידי אי"ה ע"כ. ובאין ספק אלו הזדמן לו ספר יקר במציאות בימיו לא שלח ידו להחליף ישראל בשל כותי שהרי שפת גאון ברור מללו וקא בעי לזבונה לישראל אחר וכו'. ואי כהגה"ה של א"ר דצ"ל כותי א"כ מלת אחר אין לו מובן אלא ברור כמו שכוונו הב"ח ומג"א וכמ"ש העולת תמיד בכוונה ראוי לסמוך להעמיד: