גבי עדים לא תיבעי לך דהא תנן דשרי למישקל אגר בטיליה דתנן אם היה זקן וכו' ונותן לו שכרו כפועל בטל וכו': במשנה דבכורות כ"ט. תנן הנוטל שכרו לדון דיניו בטילים להעיד עדותו בטלים להזות ולקדש מימיו מי מערה אפרו אפר מקלה אם היה כהן מטמאהו מתרומתו מאכילו ומשקהו וסכו ואם היה זקן מרכיבו על החמור ונותן לו שכרו כפועל ופירש"י [על אם היה כהן בזה"ל] אבל אם אותו רואה בכורות או הדיין או העד או המזה והמקדש כהן וכו' ע"ש. וכ"כ הרב מברטנורא והשתא לא ידענא מהיכן ראה גאון לחלק בין הפרקים להקל בעדים דשרי למישקל אגר בטיליה מהא דתנן אם היה זקן וכו'. ולהחמיר בדיין הלא הא דתנן בסיפא דמתניתין קאי על כל האמור ברישא. ובפי' המשניות להרמב"ם כתב ומה שאמר אם היה כהן ר"ל אם היה זה שרוצה לדון לו כהן וכו'. נקט בלשונו את הנשנית בראשונה וה"ה לכל אינך דתנן. ולכאורה מסתברא להקל יותר בדיין שאין עליו לבדו המלאכה לגמור. ויש דיינים טובא זולתו. אבל העדים שיודעים לו עדות. א"א באחרים כי אם הם לבדם ראו המעשה ונתחייבו בעון אם לא יגיד מסתברא דחמירו יותר דהתורה חייבתן להעיד על מה שידעו. עכ"פ יצא הוראה מדברי גאון דהעד שרי ליטול שכר בטילה. וכן איתא להדיא בירושלמי והביאו הרא"ש בפ' עד כמה סי' ד' רב הונא הוה רעי תורין והוה ידע סהדי לחד בר נש אמר ליה איתא מסהיד לי א"ל הב לי איגרי ותניא כן נותנין לדיין שכר בטילותו ולעד שכר עדותו עכ"ל. ובטור וש"ע גם ברמב"ם לא מצאתי לפי שעה. אלא הרמ"א בהג"ה בת"מ סי' ל"ד סעיף י"ח שכתב כל מי שנוטל שכר להעיד עדותו בטלה כמו הנוטל שכר לדון כמו שנתבאר לעיל סי' ט' סעיף ה'. ואולי כוונתו גם אהא שנתבאר לעיל בדיין דשרי ליטול שכר בטילה הניכר. אמנם אם שלא הזכירו כל הראשונים [זולת הרמ"א בהג"ה] דהנוטל שכר להעיד דעדותו בטילה ושמותר ליטול שכר בטילה מצוה ליתן טעם נכון. וזאת לדעת כי לכאורה בנוטל שכרו לדין דיניו בטילים דאורייתא. אבל בכל השאר כמו להעיד ולהזות ולקדש אינם בטילים אלא מדרבנן מטעם קנס. והא ראיה דבגמרא קאמר מנה"מ אר"י א"ר דאמר קרא ראה למדתי אתכם מה אני בחנם אף אתם בחנם. הרי דגבי למוד ילפינן הכי וכן מוכח מפירש"י שכתב מנה"מ דאין נוטלין שכר על הוראה ותלמוד תורה שילמד עכ"ל. ודינא היינו תורה. אבל בכל השאר השנויין במשנה לא מוכחן מקראי ובאפסות שעת הכושר. להאריך עוד בלתי אפשר: