אע"ג דלא שניין בדוכתיה הכי וכו'. הרוצה להבין יתן עינו במ"ש הר"ן בנדרים (צא.) ד"ה ואיכא למידק אשמעתין דהכא משמע וכו' ודלא ידע בה בעלה לא מהמנא וביבמות (סה.) משמע איפכא דקאמר התם הוא אומר מינה והיא אומרת מיניה א"ר אמי דברים שבינו לבינה היא נאמנת משמע משום דלא קים ליה מהימנא הא קים ליה לא מהימנא והכא אמרי' איפכא. וע"ש מה שתירץ בשם הרמב"ן. אמנם דעת גאון בישוב קושיא זו דלאו מטעם נאמנות אמרי' דיעשו דרך בקשה דודאי היא נאמנת וכדאמרי' ביבמות (ס"ה.) דהיא קים לה והוא לא קים ליה הילכך היא נאמנת. והטעם דיעשו דרך בקשה משום דלא מיפקדה ולכן כל כמה דלא אתיא מחמת טענה עושין דרך בקשה. והא דלא משני הש"ס הכי בנדרים היינו לפום דאקשיין שניין כלומר דלשיטת המקשין בנדרי' (צא.) דפריך ממשנה אחרונה דתנן השמים ביני לבינך על רב המנונא דאמר גבי אם היא אומרת גרשתני נאמנת ע"ש וס"ל להמקשן דמטעם נאמנת איירי מתני' להכי שניין ליה כלומ' המתרץ השיב לשיטתו. אבל על האמת עיקר הטעם משום דלא מיפקדה. איברא בתו' יבמות (סה.) ד"ה שבינו לבינה וכו' האריכו בבנין וסתירה דאי אפשר לפרש במשנה דנדרים דכשאינה באה מחמת טענה ע"ש וכעת אין פנאי להאריך:
לפנינו שם אי' רבא אמר וכו' ר' יוחנן אמר וכו' וקצת פליא' שהקדים מסדר הש"ס רבא קודם לר' יוחנן ואין מדרך הש"ס להקדים המאוחר בזמן (כמ"ש תוס' בע"א (כב.) ד"ה אין מעמידין וכו' וכ"כ עוד בכמה דוכתא והארכתי בזה בחיבורי תקוני כלי שרת בס"ד) ובכן כמה ככרין למר' דכי והיינו נוסחת גאון ז"ל: