מ"ט דר"מ אמר לך מי כתיב אשר תדור אשר לא תדור כתיב ור' יהודה אמר לך וכו': הנה טעמא דר"מ ור"י אסבריה גאון מדעתו. ורש"י בחולין (ב'.) אסבריה טעמייהו דר"מ ור"י באופן אחר ותו' מפני קושיא דחו פירושו וכתבו בשם ר"ת טעמייהו דר"מ ור"י בפנים אחרינ'. וע"ע במפרש לנדרים (ט'.) ובר"ן והרא"ש שם. מיהו כל אלה שפירשו טעמייהו דר"מ ור"י כתבו הכי לתירוץ הש"ס בנדרי' בתחילת הסוגי' דר"מ מודה בנדבה ופלוגת' דר"מ ור"י קאי דוק' אנדר. לפיכך הוצרכו ליתן טעמ' דר"י דאמר דאפילו בנדר טוב מזה ומזה שנודר ומשלם. אכן לתירוצו של איבעית אימא דמסיק הש"ס שם ריש יוד. דר' יהודה לא אמר אלא בנדבה אבל בנדר מודה לר"מ. ודאי דאין אנו צריכן לפרש טעמא דר"י שהרי בנדר ס"ל לר"י כר"מ. וכן מבואר להדי' ג"כ בר"ן שם ד"ה תני נודב ומקיים ור"י דריש להו לקראי כר"מ דטוב מזה ומזה שאינו נודר כל עיקר מיהו בהא פליג עלי' דר"מ דלר"מ קרא דנקט נודר ה"ה לנודב ולר"י דוקא נודר אבל נודב טוב מזה ומזה ע"כ. ומעתה מצוה ליישב שהרי כתב גאון רבי יהודה אומר טוב מזה ומזה וכו' ועד כאן לא קאמר ר"י וכו' וה"מ נדבה וכו' הרי דתפס אוקומת' של האיב"א לעיקר ופסק כמותו. וא"כ למה איצטריך לפרש טעמא דר"י. הלא ר"י בטעמ' דקרא ס"ל ג"כ לפרש ממש כר"מ. [ואם אמנם גם לרש"י ותו' בתולין יש לדקדק הכי שהרי בסוגי' דחולין שם דמסיק ואפי' ר"י לא אמר אלא באומר הרי זו אבל אמר הרי עלי עולה לא והיינו כאיב"א וכמש"כ ג"כ תו' ד"ה אבל אמר. ואולם קצת יש ליישב להמעיין היטיב אבל דברי גאון צריכין ישוב: