משפחה מנלן דהוי עבד דכתיב האשה וילדיה וכו' מנכרית מנלן דהוי עו"ג דכתיב כי תהיינה וכו' שפחה ובת עו"ג דלא [כתיב צ"ל] קרינן בה כי תהיינה לא קרינן ביה וילדה לו: לכאורה צ"ט דהשתא דמפיק שפחה מכי תהיינה א"כ ל"ל גבי שפחה דרשה דהאשה וילדיה דדריש לעיל. וקושטא קאי במסקנת סוגיות קדושין סוף (ס"ח:) דמפיק בת עו"ג דולדה כמותה מדכתיב כי תהיינה פריך הש"ס אי הכי שפחה נמי אתי' מהכא דלא קרינן נמי גבי שפחה כי תהיינה וא"כ האשה וילדיה ל"ל. ומשני הש"ס אין ה"נ אלא האשה וילדיה תהיה לאדוניה ל"ל לכדתניא האומר לשפחתו וכו' ע"ש. ותו הגאון פתח בחדא וסיים בתרתי דמתחילה פחח מבת עו"ג מנלן וכו' וסיים שפחה ובת עו"ג. ואולי מלת שפחה שגגת הדפוס היא וכך צ"ל ונכרית דלא קרינן בה כי תהיינה לא קרינן בה וילדה לו. ובזה יתכן ג"כ דנקט בה לשון יחידי משא"כ לפי הנדפס שפחה ובת עו"ג הל"ל בהו. ומעתה אנחית לן שלא יהיה סתירה בדברי גאון בדיבור אחד דמפיק שפחה דולדה כמותה דכתיב האשה וילדיה תהיה לאדוניה ושוב כולל שפחה ובת עו"ג דלא קרינן וכו'. אמנם אכתי חל עלינו חובת ביאור דדברי גאון הם נגד מסקנת הש"ס כמ"ש לעיל דמסיק אין ה"נ וכו' כלומר דגם שפחה נפקא מדכתיב כי תהיינה כמו דנפקא מהך קרא גבי בת עו"ג. וקרא דהאשה וילדיה מיבעיא ליה לכדתניא האומר לשפחתו וכו'. ואולם אודיע כי לכאורה הא דמסיק הש"ס האשה וילדיה לכדתניא האומר לשפחתו הרי את בת חורין ולדך עבד הולד כמותה [משוחרר כדיליף בסיפא האשה וילדיה תהיה לאדוניה בזמן שהאשה לאדוניה הולד שתוליד לאדוניה אין האשה לאדוניה אין הולד לאדוניה רש"י] הנה לחכמים דפליגי ואמרו דבריו קיימים דלא דרשו ילפותא דר"י הגלילי האשה וילדה כדמסיק רבא שם דמלתא משום שנאמר האשה וילדיה תהיה לאדוניה אדר"י הגלילי קאי. ואם כן לחכמים ולדידן דקי"ל כחכמים כמבואר ברמב"ם וטוש"ע סי' רס"ז סעיף ס"א. קשיא ל"ל גבי שפחה קרא האשה וילדיה תיפוק ליה מכי תהיינה ונשאר כקושיות המקשה א"ה שפחה נמי אדוכתי'. ובשלמא בסוגיין לחכמים יש ליישב קצת בדחיקא דחכמים דפליגי אדר' יוסי הגלילי פליגי נמי אילפות' דכי תהיינה. ובת עו"ג נפקי להו מכי יסיר את בנך לרבות כל האומו' וכר"ש דדריש טעמא דקרא כמבואר בסוגיא. אכן לדידן דקי"ל כרבנן דלא דרשי' טעמא דקרא. קשיא כדאמרן ולא הועיל אף הדחיקות שכתבתי. ולתוקף קושיא זו ירד גאון בדעתו הרחבה ויצא לחלק נהי דבת עו"ג ילפינן מכי תהיינה כל היכא וכו' וכל היכא דלא קרינן כי תהיינה לא קרינן בה וילדו לו היינו משום דבת עו"ג ליתא בידו כלל לגייר' [כדאיתא במשנה קידושין (סב.) ובשאר דוכתא] אבל שפחה כשהיא שפחתו הואיל ויש בידו לשחררה ה"א דכל שבידו לא הוי כמחוסר מעשה ולא דמי' כלל לבת עו"ג וה"א דולד משפחה הוא כמותו להכי איצטריך גבי שפחה האשה וילדיה להורות דכל זמן שלא משחררה הולד כמותה וס"ל לגאון דכל השקלא וטריא אזלא רק לשיטת ריה"ג דדריש דהולד ג"כ בן חורין מכח קרא האשה וילדיה וא"כ ע"כ דלדידיה האשה וילדיה מיותר דס"ל דלהורות דולדה כמותה בשפחה ידעינן מכי תהיינה וא"כ לריה"ג מוכרח הש"ס לומר הכי דגם שפחה נוכל למילף כמו דילפינן בת עו"ג מכי תהיינה דאם לא כן מנלי' לריה"ג לדרוש דהאומר לשפחתו וכו'. אבל לדידן דקי"ל כחכמים בעצמם ס"ל דאין למילף שפחה מכי תהיינה אלא רק מהאשה וילדיה ולכך פליגי עליה דריה"ג ובלב נבון תנוח חכמה: