אם אמר איש פלוני כו'. חכם לב יבין לאשורו דהנה במשנה נקט בבבא הראשונה אם אמר הוא אמר לי שאני חייב לו מאתים זוז דלא אמר כלום ובבא השניה תנא אם אמר איש פלוני אמר לי שחייב לו לא אמר כלום. והנה על בבא א' פי' גאון הטעם מפני שאדם עשוי שלא להשביע את עצמו. ועל הבבא שני' פירש גאון הטעם משום דהוה ליה עד מפי עד. ואולם רש"י כתב בזה"ל לא אמר כלום דעביד איניש דאמר פלוני נושה בי כדי שלא יחזיקוהו עשיר ע"כ. וכן לשון הר"ב מברטנור'. מלשונם נראה דהך טעמא דעביד דאמר וכו' שייך על הנהו תרי בבות וכן מסתבר דטעם אחד סגי לבבא א' וכן לבבא ב'. איברא לגאון דלא ניחא ליה בטעם אחד על שני הבבות. אפשר לומר דקשיא ליה בבא השניה הוא מיותר לגמרי שהרי כ"ש הוא מבבא א' דאפילו אם העיד הוא אמר לי שחייב לו. לא מהני מפני שאדם עשוי שלא להשביע א"ע. לכ"ש אם העיד ששמע מאחר שחייב לו. דלא אמר כלום. לפיכך פי' גאון דבבא ב' השמיע דאפילו אם העיד איש פלוני אמר לי וכו' כגון שאיש פלוני אמר שבפניו מנה לו ובפניו קיבל הלוה המעות מיד המלוה אפ"ה לא אמר כלום משום דהוה ליה עד מפי עד. ודבר זה נאה ומתקבל בכוונת גאון ובפשט המשנה דצריכה תרוייהו: