ומאי שנא חטי קורדניתא וכו' אתיא לאחלופי בדלא חמאי [אותן שתי תיבות צריכין תיקון ואולי צ"ל בדבלעי מיא] ואימת אילימא בתר שש איסורא הנאה דאורייתא הוא וכו'. צריך מובן במ"ש גאון בתר שש איסור הנאה דאורייתא. והיא פליאה לכאורה שהרי גאון גופא כתב תוך כדי דיבור שלפניו ומאי שנא חיטי קורדניתא אע"ג דשרירן [כלומר קשין] דאיכא למימר לא עיילן בהו מיא אתיא לאיחלופי וכו'. הרי דמדינא דאורייתא מותרין. ואינן אסורין אלא מדרבנן משום גזרה דאתי לחלופי. ואיך סיים גאון בתר שש אסור הנאה דאורייתא. והנה בגוף הדין דבשש גופא אין חוששין לקדושין כמו כן איתא לדעת רש"י אהא דאמר רב גידל המקדש משש שעות ולמעלה וכו' פירש"י מתחילת שש דאיסורא דרבנן הוא אבל תוס' ו. ד"ה משש וכו' [ונדפסו דברי תוס' שלא במקומן בטעות. אלא צריך להיות דבריהם בדף ז. כמבואר להמעיין במקצת] כתבו בשם ר"ת דמה דאמר רב גידל דאין חוששין לקדושין היינו מסוף שש ע"ש. משמעות דבריהם דבתוך שש גופא המקדש בחיטי קורדנייתא דהוי תרי דרבנן חוששין לקידושין. ובחולין ד: שילהי ד"ה מותר מיד וכו' כתבו דאע"ג דבשעות דרבנן וחמץ דרבנן חוששין לקדושין מ"מ אם בא אחר וקדשה חוששין לקדושי שניהם וע"ע תוס' קידושין נ"ח. ד"ה אלמא ע"ש. המורם מן התודע דברי גאון מצוה לפרוק. עוד מצוה להבין הראיה דמייתי גאון מרב גידל דאמר הכי גבי קדושין דשייך למימר דרבנן אפקעו לקידושין מיניה כמ"ש רש"י בסוגיין. משא"כ לגבי עשיית פסח דאי אמרינן דלא מצי לבטל בשע' ששית וצריך דוקא לחזור לביתי ולבער א"כ מבטל הוא ע"י כך עשיית הפסח עשה שיש בו כרת ומנלן דהעמידו חכמים דבריהם בהא ומרב גידל אין ראיה דשאני התם דהפקר ב"ד הפקר ואפקרו לממוניה והכל כמ"ש רש"י ד"ה אפילו בחיטי ע"ש: