דין אותו ואת בנו
כתיב ושור או שה אותו ואת בנו לא תשחטו ביום אחד ופירשו חז"ל דל"ש האם ואחר כך בנה או בתה ול"ש הבן או הבת ואח"כ האם בין אדם א' שוחט שניהם בין ב' ששחטו א' האם ואחד הבן או הבת או איפכא (ש"ך ופשוט בגמרא) לעולם לוקה על שחיטת האחרון מדאו' ונ"ל דאם ב' שוחטין בפ"א זה האם וזה הבן או הבת אע"ג דיש לפקפק לענין מלקות אם לוקין מ"מ תרווייהו עברו אדאוריית' זה על אותו ואת בנו וזה על בנו ואותו ונ"מ למ"ש (לקמן סעיף ג') בס"ד:
איסור או"ב נוהג בנקבות אם היא אמו ודאית שילדתו בפנינו אבל בזכרים אם הוא אביו ודאי שברור שלא היה אצל אמו זכר כי אם זה הוה ספיקא דאורי' ולכן אסור לשחוט אב ובן או בת או איפכא ביום אחד ואם שחט אינו לוקה דאין מלקין על הספק ואם אינו יודע שזה אביו או אמו אינו חושש מספק דאמרי' הולד בא מרוב בהמות דעלמא ואפי' (יש"ש ואחרונים) דומה הולד ממש בצורתו וסימניו לאיזה בהמה אינו חושש לומר מסתמא היא אמו או אביו. ואם הולד כרוך אחר נקבה אע"ג (ש"ך בשם יש"ש והוא מגמ') דלא לקי אם שחטן ביום א' דאכתי ספיקא היא שמא מרחמת בנה של אחרת מ"מ מחזקינן לה כאמו לענין אסורא לשחטן ונ"ל דאפילו הכרוך הוא דבר טמא ואסור באכילה כמ"ש (סי' ע"ט) מ"מ אסור לשחטן ביום אחד וה"ה אם שניהם טהורין אף על פי שאינו מינו ואם בעדרו כמה בהמות עם ולדתיהן וברור לו שאלו הוולדות מאלו הבהמות הן רק אינו יודע איזה מזו ואיזה מזו הולכין אחר הכרוך אפי' למלקות (ש"ך) ומה שנ"מ עתה אם לוקה או לא (עיין ח"מ סימן ל"ד וא"ע סימן מ"ב) ואם יודע בודאי שא' משנים הוא מזה האם או אחת משתים היא אמו של זה אסור לשחוט ואינו לוקה ואם א' מג' בהמות שלפנינו היא אמו ואינו יודע איזהו אי שרי לשחוט (עיין לקמן סימן ק"י) מ"ש שם בס"ד:
עבר ושחט או"ב ביום א' (חולין דף ע"ה וקט"ו) מותרים באכילה דאורי' ומדרבנן אסור האחרון בו ביום בין ששחט מזיד (פר"ח) בין שוגג ונ"ל בין לו בין לאחרים כדי שלא ישחוט כן פעם אחרת וגם אחרים ימחו בידו כשאין להם תועלת בשחיט' זו (בה"ג) אבל הראשון מותר ביומו דלאו באיסור נשחט ולהכי נ"ל שאם שחטו שנים כאחד א' אם וא' הבת אסורים שניהם עד הערב ששניהם עברו כמ"ש סעיף א' ואס שניהם של אדם אחד יש להתיר לו אחד ונ"ל דאפי' שוחט ספיקות כגון אב ובנו אסור האחרון כדי שלא יכניס עצמו פעם אחרת לספק דאורייתא עוד נ"ל דהאידנא דרוב שוחטי בהמות הוא למכור לאחרים יש לקנסו ג"כ שלא יתקן מעשיו בו ביום וכ"ש שלא ימכור דלעולם במאי דאכווין קנסי' ליה שלא יהנו לו מעשיו (ועמ"ש בסוף סעיף שאח"ז):
יום אחד האמור באו"ב היום הולך אחר הלילה כיצד הרי ששחט ראשון תחלת ליל ד' לא ישחוט הב' עד תחלת ליל ה' ובתחלת ליל ה' שרי לשחוט אפי' שחט הראשון סוף יום ד' דיום אחר הוא ובבין השמשות שבין ד' לה' אסור לשחוט הב' דביה"ש ספק יום או לילה הוא ואם שחט אינו לוקה מספק ואם שחט הראשון בין השמשות שבין ד' לה' לא ישחוט הב' עד תחלת ליל ו' ואם שחט תחלת ליל ה' אינו לוקה כמ"ש ולא עוד אלא אפילו שחט שניהם זא"ז בבין השמשות א' אינו לוקה דביה"ש ספק נמי שמא קצתו יום ואחר משהו זה לילה ושיעור בין השמשות (עיין לקמן סימן רס"ו) ולענין אכילה אי שחט הראשון ביום ד' באיזה זמן שיהיה והשני בביה"ש שבין ד' לה' נ"ל דמותר לאכול הב' תחלת ליל ה' דממ"נ אי ביה"ש יום הוה הרי יום ה' יום אחר הוא ואי לילה הוה הא לא קעביד אסורא אבל יש לנדותו ולענשו על שנכנס לספק איסור דאו' וכן לכל שוחט או"ב או ספק או"ב:
הלוקח בהמה שוחטה וא"צ לחשוש שמא יש לה אם או וולד ונשחט היום ואפילו לשאול את המוכר א"צ משום דאיכא ספיקי טובא שמא אין לה אם או וולד ואת"ל יש לה שמא לאו לשחיטה עומדת ואת"ל לשחיטה שמא מכאן ועד עשרה ימים וכ"ש לוקח מעכו"ם ששוחט ואינו נמנע ונ"ל דאם יודע שיש לבהמה זו אם או וולד העומד לשחיטה דהשתא ליכא כ"א ספק אימת נשחטה ראוי לשאול ולחקור עליה אם לא נשחטה היום אפילו לוקח מעכו"ם תגר ויודע שהיה לגוי אם או וולד לבהמה זו העומד למכרה לשחיטה יש לשואלו אם מכרה לישראל באותן הימים כדי שיוכל לילך להישראל להכיר אותה בהמה ולשואלו מתי ישחטה שלא יכשל באסורא ואם א"א לעמוד על הבירור בין לוקח מישראל ובין מגוי הולך ושוחט ואינו נמנע ומ"מ נ"ל כשנודע שנמכר היום האם לשחיט' סתם אע"פ שא"י מתי תשחט יש למנוע מלשחוט הוולד עכ"פ אותו יום ולמחר ישחטנה וא"צ לחשוש שמא גם הלוקח ראשון שוחט היום דא"כ אין לדבר סוף ואם יודע שנמכר האם בפי' לשחיטה היום או שמסתמא קנאה לשחיטה היום כגון (תה"ק) שקנאה חתן או כלה ביום חתונתם או שהוא בא' מד' פרקים שיבואר לקמן אז אסור מדינא לשחוט אותו יום הולד או איפכא אע"פ שא"א לו לחקור עלי' והנזהר אפי' מן הסתם שקונה ושואל על האם או הוולד בין בשאר ימות השנה בין בד' פרקים נקרא זריז וזהיר במצות וב"ש שיש ליזהר במקום שצריך לחקור כמ"ש וא"א לחקור ועומד להתברר אחר שחיטה שאין לשחוט שלא יחולל שם שמים אחר כך כשיבורר שנשחטו או"ב ביום א':
כשם שהלוקח צריך לשאול כמ"ש כך על המוכר מוטל להודיע להקונה אם מכר באותו יום האם או הוולד לשחיטה אפי' לא פירש שישחטה היום ונ"ל דאפילו יום או יומים קודם וכל שיש לחוש שיזדמן שחיטתן יום א' יש להודיע כדי שיוכל הקונה לחקור ולא יכשל ואם לא הודיעו אפילו מכר באותו יום האם לשחטה אותו יום אין השני יכול לחזור משום מקח טעות דהמוכר אומר לו לך ושחוט למחר ולכן אם היה ידוע להמוכר שהב' קנאה לשחיטת היום כגון ביום חתונתו וכדומה ה"ז מ"ט (עיין ח"מ סוף סימן רל"ב):
ד' פרקים בשנה הקונה בהמה סתם אף על פי שלא פירש דלשחיטה קבעי לה מסתמא שוחטה היום והם ערב יו"ט האחרון של חג וערב פסח וערב עצרת וערב י"ח שדרך ישראל לאכול בשר באותן י"ט משא"כ ערב סוכות טרודים בסוכה ולולב ואין להם פנאי להכין כ"כ על י"ט וי"ט האחרון דפסח אינו רגל בפ"ע ולכן באלו הד' פרקים אם מכר האם צריך להודיע לקונה הולד אמה מכרתי היום כדי שלא ישחוט השני ואפי' א"א לו לחקור על קונה ראשון אסור הוא לשחוט דמסתמא הראשון שוחט אותו יום ואם לא הודיעו הוה מ"ט אם נודע שמכר אותו יום ואם לא נודע שוחט הב' ואינו נמנע וא"צ אפילו לשאול כמ"ש (סעיף ה') ואפי' קנה מתגר גוי כל שאינו יודע שהיה לו היום אם או ולד למכור אינו חושש מן הסתם אבל אם יודע שהיה לו אם למכור אע"פ שאינו יודע אם מכרה כיון דהגוי תגר הוא ועשוי למכור ונ"ל דלא ישחוט בערב י"ט עד שיבורר לו מה נעשה באמה ואם מכר הראשון יום שלפני ערב י"ט והשני בערב י"ט או שמכר שניהם יום שקודם ערב י"ט לא הוה מ"ט אם לא הודיעו כיון שיש ריוח. ומכל מקום נ"ל כיון דנודע להקונה שנמכר האם או הבת לשחיטת יום טוב לא ישחוט את שלו בערב יום טוב עד שיחקור ובא"א להוודע יש להחמיר ולא ישחוט בעי"ט דאין כאן כי אם ספק נשחט אמה אתמול או היום אבל מותר לשחוט בי"ט עצמו:
אם מכר או"ב א' להחתן ושני לכלה אף על פי שלא מכרם ביום א' צריך להודיע להשני דמסתמא שוחטין ביום א' ואם לא הודיע הוה מ"ט (לשון רמב"ם) וכן כל כיוצא בזה ולכן האידנא שדרך הקצבים לקנות כל שבוע בהמות הרבה ושוחטין על שבת ביום ה' ובמקומות גדולות שרוב עם קונים עיקר שחיטתן יום ד' וכן על יו"ט עיקר שחיטתן יום שקודם עיו"ט או קודם דקודם וכן חתן וכלה האידנא אין המנהג ששוחטים שניהם ביום א' והדר הדין בין לענין איסורא בין לענין מקח טעות הכל לפי המקום והנהוג שם:
שניהם שלקחו מא' ביום א' זה האם וזה הוולד אפילו סתם שלא פירשו שלשחיטה קנאו ובאו לבית דין לדון מי ישחוט אותו יום הדין שהלוקח ראשון ישחוט ראשון והשני ימתין עד למחר וב"ש שהוא קודם להמוכר אם נשאר בידו אם או וולד ומן הסתם שלא באו לב"ד ולא התרה בו הראשון מותר המוכר או הקונה ממנו לשחוט ע"פ הדרך שנתבאר (לעיל סעיף ה') והרי זה זריז ונשכר ויודיע להראשון כדי שלא יכשל אבל כשיודע שצריך להראשון לשחוט היום או באחד מד' פרקים וכדומה נ"ל דאסור לו להפקיע זכותו הראשון. ואם קנאוהו משנים שלא היה לאחד זכות בו יותר מחבירו ונ"ל דה"ה קנו שניהם מגוי אפי' ביום א' הרשות ביד כ"א לשחוט תחלה אם נודע לו שחבירו עדיין לא שחט וימתין השני ואם באו לשחוט כא' נ"ל דרואין הב"ד אם לא' צריך ולאחד אינו צריך ידחה האינו צריך ונ"ל דבכה"ג אפילו קנו מישראל א' ביום א' כופין על מדת סדום ואם לשניהם צריכים אם אפשר לפשר ביניהם ע"י ממון שיעלו שכר זה לזה הרי טוב אבל אין לכוף שום א' מהם ע"ז ואם לא יתרצו יטילו גורל:
אין איסור או"ב אלא בבהמה טהורה בלבד דדרשינן (ברייתא הובאה בפוסקים) שור ולא חיה שה ולא עופות ונוהג בכלאים הבא ממין כבש וממין עז:
צבי הבא על העז וילדה ושחט העז והוולד לוקה (גמרא) דשה אמר רחמנא ובנו כל דהו. היתה הוולד הזאת (לבוש מגמרא) נקבה והולידה ושחט הנקיבה הזאת עם וולדה ה"ז לוקה דאפילו אם ת"ל חוששין לזרע האב ואביה צבי הוא מ"מ קי"ל דאפי' מקצת שה אמרינן והכא איכא מקצת שה מצד אם:
עז שבא על הצביה וילדה ושחט הצביה והוולד אינו לוקה דשה ובנו אמר רחמנא ולא צבי ובנו ומכל מקום לכתילה לא ישחוט הצביה והוולד ואם הולידה הצביה הזאת בת והבת ילדה ולד לא ישחוט הבת והוולד מחשש איסור דאוריית' דלמא חוששין לזרע האב ה"ל האי בת מקצת שה אבל אין לוקין דדלמא אין חוששין לזרע האב דהדבר ספק לחז"ל וא"כ ח"ל צבי מעליא. ונ"ל דצבי הבא על העז וילדה מותר לשחוט הצבי והוולד אפילו לכתחלה דלא גזרו חז"ל בכה"ג (ב"ח בקו' האחרון) וכוי שהוא ברי' וספק אם הוא בהמה או חיה אסור לשחוט או"ב ואין לוקין:
אין איסור או"ב אלא בשחיטה בלבד ואפי' נמצאת טריפה (מתני') ואפילו שוחט לע"ז דאסור בהנאה וכ"ש שחט לעכו"ם ולרפואה ולכלבים הכל מקרי שחיטה לענין זה (פר"ח) ולוקין למי ששחט אחריהן אבל נתנבלה בשחיטה וכ"ש הנוחר והמעקר וחש"ו ששחטו ואין אחרים רואין אותן (גמרא) דרוב מעשיהם מקולקלין אינו בכלל שחיטה ומותר לשחוט אחריהם וה"ה אם שחט הראשון (תה"ק וש"פ) מותר אחריו לנבל ולנחור ולעקר ולמסור לחש"ו לשחוט בינם לב"ע דבר המותר למסור להם כגון טריפה הניכרת דלא אתי למיכל מינייהו דכל כה"ג לאו שחיטה היא כלל. אבל אם אחרים עמדו ע"ג חש"ו וראו ששחטו כהוגן אסור לשחוט אחריהם ולוקין וה"ה אחר שחיטת הראשון אסור ליתן להם לשחוט לעמוד ע"ג להורות להם שישחטו כהוגן דאסור להביאם לידי עבירה בידים. (וע' לעיל סי' א') בדיני חש"ו בשמ"ח ובת"ש אימת הוה נבילה דאורייתא לכ"ע בלא חולק אבל במקום שחלוקים הפוסקים יש להחמיר. ונ"ל דאפילו חש"ו שחטו בינן לב"ע אם בדקו להם סכין תחלה ואח"כ מצא ששחטו הרוב בלא הגרמא ועיקור אע"ג דלא ראה אם לא שהו או דרסו או החלידו יש למנוע מלשחוט אחריהם:
(רמב"ם וכל אחרונים) וכן לענין נתנבלה דוקא נבילה ודאית מותר לשחוט אחרי' אבל ספק כגון נמצא הסכין פגום אחר שחיטה ואפילו היה בו פגם קודם שחיטה (ד"ע ופשוט הוא) רק דלא ברור לו שפגע בפגם זה קודם שחיטת רוב ב' וכ"ש שאר חומרות דרבנן אסור לשחוט אחריו ומה"ט ג"ל דיש למנוע לשחוט אפילו אחר שחיטה פסולה דהרבה דקדוקים יש המוציאים מידי נבילה דאורייתא ורובא דרובא לא בקיאים בהו דלא מפרשי שפיר מדברי הפוסקים משום דלא נ"מ דלאיסורא אסרינן הכל. וכן אסור לשחוט אחר גדול שא"י הלכות שחיטה דדלמא אתרמי דשחט שפיר:
עכו"ם עע"ז ששחט אפילו לא שחט שחיטה זו לע"ז מותר לשחוט אחריו דשחיטתו נבילה דאורייתא אבל גוי שאינו עע"ז נ"ל דיש לחוש לדעת האומר דשחיטתו דרבנן ואין לשחוט אחריו (וע"ל סי' ב') דיני ממרים איזו הוא דשחיטתו נבילה דאורי'. ומ"מ נ"ל דיש למנוע לשחוט אחר שום ממר דדלמא הרהר בתשובה כמ"ש (ש"ע א"ע סימן מ"ב סעיף ה') ודוקא שיש קצת רגלים לדבר:
מותר לשחוט את המעוברת אפילו יש בה בן ט' חי ולא אמרינן כיון דניתר בשחיטת אמו ח"ל כשוחט שניהם כא' וה"ל או"ב דעובר ירך אמו הוא וה"ל כאחד מאבריה אבל הפריס על גבי קרקע כיון דטעון שחיטה מדרבנן אסור לשוחטו אותו יום ג"כ מדרבנן ונ"ל דאם נמצאת האם טריפה ונודע שזה בן ט' חי אף על פי דלא הפריס על גבי קרקע אסור לשחטו אותו יום מדאו' ואם ספק אין לשחטו מספיקא דאו':
כל המבואר בסימן זה שאין לשחוט משום חומרא אי עבר ושחט במזיד נ"ל דמותר להאכיל לאחרים בו ביום שלא שחט בשבילם ובשוגג מותר אפילו הוא עצמו וה"ה שחט אחר גדול שאינו יודע ה"ש:
עכו"ם שמכר שתי בהמות ואמר שהם או"ב אם קודם שמכרם אמר כן הוא נאמן אפילו מתכוין לאסור לשחוט היום אפי' יש לתלות שלהשביח מקחו אומר כן וכ"ש אם אמר כן במסיח לפי תומו אבל אחר שמכרם שאין בידו להחזיקם עוד לעצמו א"נ עכו"ם אחר אומר אפילו עדיין לא מכרם לישראל אינו נאמן ואפילו ליכא לתלות דלהשביח מקחו אמר כן דאין עדות לגוי במה שאינו שלו ואם עכו"ם מהימן בעיניו (תשובת רשב"א סימן קי"ח) אפילו כיון הגוי לאסור וכבר יצאו מתח"י אסור ואם העכו"ם מסל"ת אם יש לאסור (עיין סימן ס"ט מ"ש שם ס"ח בס"ד):
בהמה שנשחטה אמו או בתה היום ונתערבה באחרות אפילו הרבה דאסור לשחוט אפילו אחת מהם דבהמה זו אינה בטלה אי משום דבעלי חיים אינן בטילין מחמת חשיבותם כמ"ש (סימן ק"י) אי משום דה"ל (לבוש) דבר שיש לו מתירין כמ"ש (סי' ק"ב) תקנת בהמות אלו אם רוצה לשחוט מהם היום יצוה לעכו"ם שיכם ויפזרם ממקום קביעתן ולא יראה ישראל שעת פזורם ויפזר העכו"ם כולם עד שלא ישאר קבועים כלל ואז יכול ליקח מהמפוזרים לשחוט א' א' דכיון שלא באו ליד ישראל כ"א במפוזר ולא מהקבוע אמרי' כל דפריש מרובו פריש ושנים האחרונים אסורים לשחטם היום ואם נתערב אם של בהמה שנשחטה היום או איפכא אם י"ל ספק ספיקא דספק אם נוהג בזכרים כמ"ש לעיל (סעיף ב') יתבאר בס"ד בסימן ק"י: