שלא לחתוך אבר מהבהמה בעודה מפרכסת
(גמרא) מותר לחתוך בשר מבית השחיטה בעור הנשחט מפרכס ומדיח יפה יפה ומולחו יפה יפה (רש"י חולין דף קכ"א) יותר מבשר אחר מפני שהדם בלוע בתוכו ביותר וחוזר ומדיחו ואכלו בין מבושל בין צלי (ועיין סי' ס"ז ס"ג) ובלבד שימתין לאכלו עד שימות הנשחט י"א מדאורייתא מקרא דלא תאכלו על הדם והרי זה בל"ת אלא שאין לוקין עליו דהוה לאו שבכללות וי"א דאינו כ"א דרבנן וקרא אסמכתא בעלמא ויש להחמיר:
(ש"ך בשם הרשב"א) מותר לחתוך בשר מהנשחט בעודו מפרכס וליתן לעכו"ם לאכול ואין בו משום ולפני עור וגו' אף ע"ג דהעכו"ם מצווה על אמ"ה וכיון דלעכו"ם לאו בשחיטה תליא מילתא ה"ל אמ"ה עד שימות החי מ"מ ליכא מידי דלישראל שרי ולעכו"ם אסור וכיון דשחיטה זו אהני לישראל אהני ג"כ לעכו"ם. ולכן אם נתנבלה בשחיטה א"נ ישראל ששחט טמאה או נכרי בטהורה אסור לחתוך ממנו קודם שתמות וליתן לעכו"ם אפילו אחר שתמות דהא ליתא לשחיטה כלל אבל ישראל בטהורה אפילו בהמת עכו"ם אפי' נמצאת טריפה מ"מ הואיל דאהני האי שחיטה לישראל אהני נמי לעכו"ם להוציאה מידי אמ"ה ונ"ל דבשעת הדחק וצורך גדול מותר להאכיל לעכו"ם אפילו קודם מיתת החי כיון ששחטה ישראל וטהורה היא אבל בלא צורך גדול אין להאכילו כ"א אחר מיתת החי כיון דקודם זה עכ"פ אסורה לישראל משום לא תאכלו וגומר וליכא למימר אז ליכא מידי וכו':
מותר להאכיל ריאה ובני מעיים לעכו"ם אפילו למ"ד דכשנשחטו הסי' ה"ל כאלו ניטלו הריאה ובני מעיים קודם מיתה מ"מ ליכא מידי דלישראל שרי ולנכרי אסור ולכן אם נתנבלה בשחיטת הסימנים או ישראל ששחט טמאה או נכרי בטהורה יש לאסור ליתן הריאה ובני מעיים לנכרי אפי' אחר שמתה ואם שחט הקנה לבד ומתה אח"כ נ"ל דיש לאסור ליתן הריאה לנכרי ואם הוושט לבד לא יתן הבני מעיים וכ"ש הסי' גופייהו אין ליתן בכה"ג לעכו"ם ואם נעשה הבהמה נבילה מחיים כגון נשברה מפרקת ורוב בשר עמה וכדומה נ"ל דשרי ליתן לעכו"ם בין ריאה בין בני מעיים או בשר שנחתך בעודה מפרכסת דכבת אחת מת הכל:
הא דנתבאר בסעיף שלפ"ז דנשברה מפרקת ורוב בשר עמו נבילה דוקא שנפסק ג"כ החוט השדרה שבתוך המפרקת אבל כשהחוט קיים כשרה (ועיין סימן ל"ב) בנשבר המפרקת אי חיישינן שמא נפסק החוט: