ובמה שוחטין
בכל דבר התלוש שוחטין בין בסכין של מתכת (לשון הרמב"ם) בין בצור בין בזכוכית וכיוצא בהם רק שיהיו חדים ובדוקים מפגימה כאשר יבואר הבדיקה אי"ה במקומה וכן בקרומית (לשון הפוסקים) יבש של קנה אם הוא חד ובדוק ודוקא שהוא מהקנים הגדלים באגמי מים ויודע שהוא מאותן שאין קיסמים נבדלים מהם ע"י שדוחק אותם בסימנים אבל קרומית של שאר קנים אפי' בדיעבד אסור דחיישי' שמא נבדל ממנו קיסם חד בדוחק ונקב הסי' בשעת שחיטה ואע"ג דבדק הקרומית אחר השחיטה ומצאו שלם כשהיה א"א לעמוד היטב על זה וחיישינן שנבדל ממנו באורך בענין שאינו ניכר ובירו' יש עוד טעם שאין לשחוט בקרומית דלאו דאגם משום שרוח רעה שורה עליו:
סכין שצדה א' מגל לא ישחוט אפילו בצד השני שהוא יפה שמא יטעה וישחוט בצד המגל אפילו עשה היכר בצד המגל ע"י דבר מה ואפילו בשעת הדחק לא מהני דכיון דכל צורתו כך לעולם חיישינן שמא יבא לשחוט במגל בצדו היפה בלא היכר ויטעה וישחוט בצד המגל או שלא ישגיח פעם א' על ההיכר ובדיעבד אם ברי לו ששחט בצד היפה אפילו לא עשה היכר שחיטתו כשרה (משנה) ואם הוחלק צד המגל שוחט במקום ההוא אפילו לכתחלה ולא גזרינן אטו לא הוחלק דלא טעו בהכי:
סכין שיש בו פגימה ונשאר בו שיעור שחיטה מפגימה ואילך ושחט ואמר ברי לי שלא נגעתי בפגימה שחיטתו כשרה (ט"ז ופר"ח) ואם לא ידע בשעת שחיטה מהפגימה לא מהני מה שאומר אח"כ ברי לי דכיון דלא ידע מהפגימה לא ידע להזהר ושחיטתו אסורה ולכתחלה לא ישחוט אפילו במקום היפה מטעמא דלעיל גבי מגל אפילו כרך מטלית על הפגימה (ש"ג וב"ח) וגם אחז הפגימה בידו ולכן (ש"ע סי"ח) סכין שיש לו ב' פיות צריך לבדוק ב' צדדים שאם ימצא פגם בצד א' לא ישחוט אפי' בצד הב' ובי"ט או בשעת הדחק שא"א לו להשחיזה כורך מטלית על הפגימה להיכר ושוחט במקום היפה אפילו באותו הצד של הפגימה ואע"ג דלעיל גבי מגל לא התירו אפילו בשעת הדחק שאני הכא דלפי שעה נפגמה ודוקא (ש"ך) שנשאר ממקום הפגימ' מלא ב' צווארי' של דבר ששוחט ואפילו שוחט בהולכה והובאה דקי"ל לקמן דלא בעינן כולי האי הכא חיישינן שע"י הולכה והובאה תנתק המטלית ולהכי בעינן כולי האי ונ"ל דאם שחט בהולכה או בהובאה לחוד בעינן ב' צווארים במקום המטלית ואילך ולא מהני ממקום הפגימ' ואי לאו פסולה בדיעבד (כדלקמן סי' כ"ד) ולא תלינן להקל שניתק המטלית קצת. עוד נ"ל דאפי' איכא ב' פגימות ונשאר מקום שחיטה בין הפגימות יכרוך ב' מטלית וישחוט בשעת הדחק והדין בכל זה כמו בפגימה א' רק בדיעבד ששחט בלא כריכה ואמר ברי לי שלא נגעתי בפגימות בעי' מלא ב' צווארים בין הפגימות אפילו שחט בהולכה והובאה:
(ט"ז ורש"ל) סכין שיש עוקץ חד בראשו אין לשחוט בו לכתחלה דשמא יעביר הסכין ויעשה חלדה ובי"ט או בשעת הדחק תוחבין קיסם בראשו או לפת להיכרא ושוחטין בו (שחיטות אחרונים) ולא יתחוב דבר כבד שיכביד על הצוואר ויעשה דרסה. ונ"ל ללמוד מזה דצד ראש הסכין צריך שלא יהי' פגום לכתחלה דשמא יעבור הסכין שם וישחוט בפגימה. עוד נהגו ליזהר שלא לשחוט בסכין שהלהב חלוק מהקתא בענין שנראה שם כפגימה ובשעת הדחק נ"ל להקל בזה אם אין מקום ההוא חדוד וראוי לשחוט:
השוחט בדבר המחובר לקרקע או לגוף כגון שן או צפורן המחוברים בב"ח שחיטתו פסולה דאו' דילפי' ויקח את המאכלת דבעי' דבר הניקח ובתלוש ובסוף חברו בקרקע אם בטלו (לרז"ה ור' ירו') דהיינו שאין דעתו לעקרו משם הוא בגמ' איבעי' דלא אפשט' אי הוה כמחובר ולחומרא דהוה ספיקא דאו' ואם לא ביטלו שדעתו לעקרו לא ישחוט בו לכתחלה מדרבנן (פר"ח וכ"כ הרז"ה והר"ן) משום גזירת מחובר ובדיעבד כשרה ונ"ל דבסתמא שחברו לא אסיק אדעתיה אם להניחו או לעקרו יש לנו להבחין בדבר שחיבר אם הדרך עולם שלא להניחו כגון נעץ סכין בכותל סתמא לא בטל עד שיבטלנו בדעתיה ואם הוא דבר שדרכו להניחו כגון ששתל קנה בארץ או צור בכותל סתמיה בטל אא"כ כוון שלא להניחו אם חבר דבר בקרקע ונשרש שם אפילו לא (ט"ז ופר"ח) בטלו ה"ל מחובר דהשרשתו משוי לי' מחובר לכל דבר:
חתך מבהמה לחי שיש בו שינים חדים ושחט בו שחיטתו פסולה שההפסק שבין השינים היא פגימה גמורה אבל שן יחידי הקבוע בלחי הנתלש מב"ח וכן צפורן הקבוע ביד שנתלש' שוחטין בו אע"ג דאכתי השן מחובר ללחי והצפורן ליד ה"ל הלחי והיד כבית יד לסכין ונ"ל דאם עדיין מחובר לדבר מסוים כגון שן המחובר לראש שלם וכ"ש לגוף שלם אע"ג דמת ה"ל מחובר ופסול דיעבד דאו':
בכל ענין ששחט כשרה בין שהסכין בידו ומעבירו על הצוואר שתחת הסכין (כ"מ מסה"ג) וזו היא עיקר דרך שחיטה ובין שאוחז הסכין בידו או נעצו בקורה תלושה או מחובר שלא בטלו והחוד של סכין למטה והעביר הצוואר תחת הסכין בהחוד עד שנשחט כראוי ובין שהצוואר למעלה והוא שוחט בהעברת סכין מתחתיו בחודו למעלה או אוחז סכין בידו והחוד למעלה או נעצו בדרך הנזכר והעביר הצוואר על חוד הסכין עד שנשחט בד"א בעוף אבל בבהמה אם נעץ הסכין בין בתלוש בין במחובר שלא בטלו והעביר הצוואר על חודו של סכין שהוא מתחת לצוואר פסולה דחיישינן שמא מחמת כובד הבהמה שהכבידה על הסכין בא לידי דרס' ואפילו אמר ברי לי שלא דרסתי אסרו חז"ל שחיטתו דיעבד שלא יעשה כן פעם אחרת ויבא לידי מכשול ונ"ל דאפילו הסכין בידו ושוחט ע"י העברת צוואר הבהמה עליה דינו כנעץ עוד נ"ל דאפילו מעביר הסכין מתחת לצוואר הבהמה לא שרי רק כשראש הבהמה קשורה למעלה דאז אין לחוש שתכביד על הסכין אבל אם עומדת כדרכה או מונחת יש לאסור בדיעבד מטעם דרסה כנזכר:
כל הדרכים המבוארים להיתר בסעיף שלפ"ז היינו בדיעבד אבל לכתחלה לא דבקצתם עדיין יש קצת חשש דרסה וקצתם אינם דרך שחיטה שהוא רגיל ואימן את ידו בה ואין לשחוט לכתחלה בין בהמה בין עוף כ"א שהצוואר יהיה למטה או בצדדים והסכין בידו ומעבירו על הצוואר או שהבהמה וכ"ש עוף ראשם קשור למעלה באופן שא"א להכביד על הסכין כלל והוא מעביר הסכין בידו מלמטה בצוואר:
בכל מקום שנזכר כאן בהמה אין חילוק בין גסה לדקה שבדקות ובכ"מ שנזכר עוף אין חילוק בין עוף לעוף דכל העופות קלים בטבעם ופשוט דחיה בכלל בהמה לענין זה: