1
תאנא בההיא שעתא וכו': למדנו, בשעה ההיא שכתוב, ולקח אהרן את שני וגו'. מתעוררים באותו היום אלו שני השעירים, שהם דינין דנוקבא ודינין דדכורא, למעלה, ורוצים להתחבר זה עם זה כנ"ל, ולשלוט ולצאת לעולם. כיון שהכהן מקרב אלו ב' השעירים למטה, בבית המקדש, מתקרבים אלו שלמעלה, אז יוצאים גורלות לכל הצדדים, הכהן נותן גורלות למטה, הכהן, שהוא חסד, נותן גורלות למעלה. וכמו שאחד נשאר בהקב"ה, דהיינו שעיר אחד לה', למטה, ואחד, שהוא השעיר לעזאזל, מוציאים אותו למדבר ההוא, כך הוא למעלה, אחד נשאר בהקב"ה, בקו האמצעי, ואחד יוצא ומשוטט בעולם לאותו מדבר העליון, דהיינו הדינים המתגלים עם הופעת החכמה, שהם בחינת מדבר וארץ גזרה (כמ"ש לעיל באות קי"ח באורך) ואחד באחד מתקשר. כלומר שמאירים זה על זה, שעי"ז מתבטלים ב' מיני הדינים הן דינין דנוקבא והן דינין דדכורא, כנ"ל באורך.