1
האי קרא לאו וכו׳: ומפרש דבריו, מקרא זה, אין תחלתו סופו ואין סופו תחלתו, דהיינו שהם ב׳ ענינים נפרדים, וכשאני מסתכל בו הם כלולים אחד באחד בין מסופו לתחילתו ובין מתחילתו לסופו. כי כתוב, שמועה טובה מארץ מרחק מים קרים על נפש עיפה. אשר מים קרים על נפש עיפה, הוא ענין מיוחד, ושמועה טובה מארץ מרחק, הוא ענין מיוחד, וכלולים זה בזה, כי זה וזה הוא נחת רוח, כי כמו שזה נחת רוח כך זה נחת רוח. והוא קו האמצעי הכולל ב׳ הענינים. כנ״ל.