בתר דאולידת אפיקת וכו׳: אחר שהבינה הולידה, הוציאה בן זכר, ונתנה אותה לפניה, שהוא ז״א, וצריכים לכתוב ו׳, הרומזת על הבן, שהוא ז״א, אחר שכבר נולד ויצא לחוץ, למקומו. וזה, הבן יורש נחלת אבא ואמא, דהיינו שמקבל המוחין די״ה שהם או"א, אע״פ שאינם שייכים לו מבחינת אצילותו, אלא בסוד כיון דתלת נפקי מחד, חד בתלת קיימא בראשית א׳ דף רפ״ז ד״ה תלת) שזה נבזזן כמו שבאים לו בירושה. וז"א יורש ב׳ חלקים, אחד לעצמו, ואחד בשביל המלכות, וממנו ניזונת הבת. וע״כ צריכים לכתוב אח״כ ו״ה ביחד, בזו אחר זו, כמו ש ה׳ ראשונה מחוברת יחד עם ה י׳, דהיינו י״ה, ואין צריך להפריד ביניהם, (כנ"ל באות קס״ט) אף כאן ו"ה ביחד ולא צריכים להפריד ביניהם. וכבד העמדנו הדברים, ואלו הדברים שבכאן עולים למקום אחר. אשרי חלקם של הצדיקים היודעים סודות עליונים של המלך הקדוש, וראוים להודות לפניו, ז״ש אך צדיקים יודו לשמך ישבו ישרים את פניך.