1
ואלמלא האי תקונא וכו׳: ולולא תקון אדם לא היה העולם מתקיים. ז״ש, ה׳ בחכמה יסד ארץ. וכתוב, ונח מצא חן בעיני ה׳. פירוש, בתקון אדם נמשכת החכמה. ובחכמה יסד ארץ, ע״כ לולא תקון אדם לא היתה הארץ מתקיימת. ונח, שהיה בו תקון האדם, נתקיימה על ידי הארץ. דכתיב, ונח מצא חן בעיני ה', שהצילו, ועל ידו נתקיים כל העולם.