שמע קלא זכאה וכו׳: שמע קול, אשרי אתה ר׳ שמעון ואשרי חלקך וחלק החברים החיים עמך, כי נגלה לכם מה שלא נגלה לכל צבאות מעלה. אבל בוא וראה, כי כתוב, בבכורו ייסדנה ובצעירו יציב דלתיה. וכ״ש החברים, שברצון גדול ואמיץ נתדבקו נפשותיהם בשעה ההיא שנלקחו ע״י המלאכים. אשרי חלקם, כי מתוך השלמות נסתלקו.
פירוש. ירחו, היא אחורים של המלכות ששם הקללה. וקלל יהושע שכל הבונה האחורים שלה ימותו כל בניו. וז״ש, דהא כתיב בבכורו ייסדנה וגו׳ ואם הבונה ומשלים האחורים דמלכות כן, שצריך למסור כל בניו בשבילה. וכ״ש דברעו סגי ותקיף וכו', שהם השלימו בנין הפנים של המלכות, ששם הברכה, לא כל שכן ששכרם רב מאד, ואם נסתלקו, הרי כל השלמות הגיעה להם עם ההסתלקות. זכאה חולקהון דהא בשלמותא אסתלקו. שנסתלקו מחמת השלמות.
וטעם הסתלקותם כבר נתבאר (לעיל אחרי אות שצ״ח ע״ש) כי בסוף האדרא הגיעו למדרגת גמר התקון, שאז מתבטלת הפרסא וכל ההבדל שמחזה ולמטה למחזה ולמעלה מתבטל. ולפיכך, אלו ג׳ החברים שהיו נשמותיהם מבחינות מחזה ולמטה, נתבטלו, ועלו למדרגה יותר גבוהה, דהיינו שנעשו כמדרגת למעלה מחזה, ומתוך שמבחינת הכלל עוד לא הגיע הזמן לתקון זה, ע״כ היו צריכים להסתלק מעולם הזה ולעלות למעלה. וז״ש לעיל וחמו חברייא דהוו נמלין לון מלאכין קדישין בההוא פרסא. כלומר, שנסתלקו מתוך ביטול הפרסא, ונבחן שמלאכים לקחו אותם בפרסא ההיא שנסתלקה. וז״ש כאן, זכאה חולקהון דהא בשלמותא אסתלקו, כי השלמות שזכו אליה, שהיא ביטול הפרסא, שאחרים יזכו לזה רק בגמר התקון, זו היא שגרמה להסתלקותם.