Sulam on Zohar, Introduction 172

קעב) בגין דבשעתא וכו': משום שבשעה שהאדם ישן, רוחו פורח ממנו. ובשעה שהרוח פורח ממנו רוח הטומאה מוכן לו, ושורה על ידיו, ומטמא אותם. ואסור לברך בהן בלא נטילת ידים, ואם תאמר, אם כן, הנה ביום שאינו ישן, ואין הרוח פורח ממנו, ורוח הטומאה אינו שורה עליו, ובכל זאת, כשנכנס לבית הכסא, לא יברך ולא יקרא בתורה אפילו מלה אחת, עד שרוחץ ידיו. ואם תאמר משום שהן מלוכלכות, אין הוא כן, כי במה נתלכלכו. 172. “For at the time etc.”
Because, at the time when a person is asleep, his spirit departs from him, and when the spirit departs from him the spirit of impurity is ready for him and rests upon his hands and defiles them. It is prohibited to bless in that state, without washing the hands. You might say: If so, during the daytime, when one does not sleep and the spirit does not depart from him and the spirit of impurity does not rest upon him, and yet when he enters a lavatory, he may not recite a blessing or read even a single word of the Torah until he has washed his hands. If you say that it is because they are dirty, that is not the case, for with what did they become dirty?