1
וקול אית על וכו': וקול, שהוא ז"א, יש על רקיע הזה, שממנו ניזון רקיע הזה, כי היסוד מקבל מז"א. בשעה שקול הזה מתעורר, כל הצבאות אינם נוסעים, ואין בהם רשות אלא לעמוד במקומם. שזסו"ה ויהי קול מעל לרקיע אשר על ראשם בעמדם תרפנה כנפיהם, דהיינו שבעת שהקול מתעורר על ראשם אז הם עומדים במקומם, והצבאות מתקרבים ומחכים לאותו החסד הנמשך מן הקול, שהוא ז"א, אל אותו הרקיע, שהוא יסוד, ומתברכים בשבילו, דהיינו שמקבלים מן הרקיע. וע"כ הוא, ז"א, מעל לרקיע אשר על ראשם. והם אינם יכולים לקבל אלא מן הרקיע, שהוא יסוד.