1
דתנינן בשעתא וכו׳: שלמדנו בשעה שאדם חטא לפני הקב״ה ואינו משגיח בחטאו לחזור בתשובה לפני הקב״ה, ומשליכו מאחורי כתפיו, נשמתו ממש עולה ומעידה לפני הקב״ה. אז מצוה, המלך לכנסת ישראל, ואמר, או הודע אליו חטאתו אשר חטא, דהיינו הושיטי לו דינים, והדיעי לו חטאתו. כש״א, הודע את ירושלים את תועבותיה. אשר הודע הוא לשון ציווי.