האי מרגלא כד וכו': מרגלית זו, העליונה, כשמתחילה להגלות מאירות ז' אותיות חקוקות, בולטות ומנצצות ובוקעות בקיעים והיכלות, ומאירות כל אחת ואחת. ואלו ז' האותיות הם שני שמות הנחקקים במרגלית ההיא, וביום השבת מנצצות ומאירות ופותחות פתחים ויוצאות ושולטות. והן אהי"ה יה"ו. האותיות מתנוצצות ובהתנוצצות שלהן נכנסות זו בזו ומאירות זו בזו.
ביאור הדברים. המלכות נקראת מרגלא, להיותה נאחזת בנה"י דז"א, הנקראים רגלין. והוא מלשון ותגל מרגלותיו. ומחמת עלית המלכות לבינה, נקראת גם הבינה בשם מרגלא. והיא מרגלא עלאה. ונודע שמחמת עלית המלכות לבינה נתמעטה הבינה לבחינת ו"ק בלי ראש שה"ס חסדים בלי חכמה. אמנם זה יתכן בז"ת: חג"ת נה"י דבינה, שהן צריכות לחכמה וכשאין להן הן פגומות. אבל ג"ר דבינה שהן תמיד באור החסדים ואינן מקבלות חכמה לעולם, אינן מתמעטות כלום מחמת עלית המלכות, (כמ"ש היטב בהקדמת ספר הזהר דף י"ד במראות הסולם ד"ה והטעם ע"ש).
וזה אמרו, מרגלא עלאה לית ביה גוון לית ביה חיזו באתגליא. מרגלא עלאה היא בינה, ואין בה צבע, היינו הג"ר דבינה שהיא תמיד באור החסדים ואור החסדים אין בהם צבע, שאין בהם שום אחיזה לדינים, ולית בה חיזו, היינו שאין שם חכמה הנקרא מראה, אבל לא מחמת פגם, כי בג"ר דבינה אין פגם כנ"ל, וז"ש באתגליא שאין הגילוי חכמה נוהג שם לעולם. אבל בז"ת דבינה שהן חג"ת נהי"מ יש בהם גוון ויש בהם חיזו (כמ"ש במראות הסולם הנ"ל) וז"ש כד שארי לאתגליא, דהיינו ז"ת של המרגלא, שממנה נמשכים כל הגילוים, שבתחילת הן בו"ק בלי ראש, מחמת עלית המלכות בהן כנ"ל, וז"ש נהרין ז' אתוון גליפין, כנגד ז"ת חג"ת נהי"מ, בלטין, היינו בחסדים ונצצין, היינו באור חוזר, ובקעין בקיעין וקסטירין, היינו ע"י עלית המלכות, נתבקעה המדרגה לשתים שחסד וגבורה ושליש ת"ת עד החזה נשארו במדרגת בינה, וגם המלכות נתחברה בהם מחמת העליה, ונה"י, נפלו ממדרגת בינה וירדו למדרגה שמתחתיה, דהיינו לז"א. וז"ש, ואינון ז' אתוון אינון תרין שמהן מחקקין בההוא מרגלא, דהיינו, אהי"ה יה"ו ש חג"ת עד החזה, שעודם במדרגת בינה. ונקראים בשם אהי"ה כמו בינה. אבל נה"י שנפלו ממדרגת בינה לז"א אינם נקראים עוד אהיה, אלא יה"ו, כמו ז"א. באופן, אשר א' דאהיה הוא חסד, ה' דאהיה הוא גבורה, י' דאהיה הוא תפארת עד החזה, ה' דאהיה, ה"ס המלכות שעלתה שמה במקום החזה. שהן נשארו במדרגת בינה. שנקרא אהיה. ויה"ו, שהם נה"י שנפלו ממדרגת בינה, ה י' הוא יסוד, וה ה' הוא הוד, וה ו' הוא נצח.
ולעת גדלות יורדת המלכות ממקום בינה למקומה ואז חצאי המדרגות חוזרות ומתחברות (כנ"ל בראשית א' דף ר"צ, ד"ה בגין ע"ש) ואז מתחברות ב' חצאי המדרגות אהי"ה יה"ו. וז"ש וביומא דשבת, שאז עת הגדלות. נצצין וכו' ואינון אהי"ה יה"ו מתנצצי אתוון, ובנציצו דלהון עאלין דא בדא ונהרין דא בדא כי ב' חצאי המדרגות אהי"ה יה"ו מתחברות לאחת ומאירים זה בזה.
ומה שהמלכות עלתה במקום החזה, ששם שליש עליון דת"ת, הלא למקום בינה היתה צריכה לעלות. הענין הוא, כי בז"ת נחשבים חג"ת כמו כח"ב בראש, ונמצא הת"ת שהוא בינה, וע"כ עלתה לת"ת. (כמ"ש בהקסה"ז דף י"א במראות הסולם ד"ה ומה).