טעם. שאין הנדה מברכת על ספירתה. לפי שאם תראה תסתור למפרע.*בספר התשב"ץ סימן תע"ח כתב אשה שבעלה מחשב ימי וסתה ובא עלי' אמרינן בירושלמי הדא אמרה אסור לאשה לעמוד בטומאתה פי' לעכב טומא'. וכן הנהיג רבינו שמשון זצ"ל את בתו לטבול ואפי' בימי החורף בזמן טבילתה אע"פ שאין בעלה בעיר:
ועי' זכור לאברהם ח"ג יו"ד הלכות אבל אות ט' בשם מהרמ"ט דבנדה שאירע ליל טבילתה בימי אבילות בעלה שלא תטבול כיון שאינו יכול לקיים מצות עונה ושמדברי הזוהר נרא' שאחר שטבלה האש' היא בסכנ' עד שתזקק לבעלה:
וע"ש יו"ד אות נ' וז"ל נוהגות שלא לילך לבית המרחץ בימי הליבון וכעת לא ראיתי מנהג זה בספרים. ואפשר דחוששת שמא תראה בבית המרחץ ולא תראה אותו שע"י הרחיצה מתקנח ואינו נראה:
ובספר נחלה לישראל סימן ל"ו כתב בשם מהרש"ק מ"מ מבראד זצ"ל וכבר נדפסה תשוב' בק"ס בהשמטות תשוב' כ"ח שהליץ בעד הנשים שאינם נזהרים לחוף מבע"י והוא נגד הש"ע. לפי דעיקר הגזיר' מתוך שמהרה לביתה לא תחוף היטב. ועכשיו שיש נשים ממונים להשגיח ע"ז לא שייך חשש זה: חק יעקב סי' תפ"ט ס"ק ה':
(לליקוטים סעי' י"ב בהשמטה)
ואינו נראה. עוד כתב שם וז"ל עמ"ש מור"ם סע"ה אבל לחזור ולרחוץ אח"כ יש אוסרים כו' כתב שם אות כ"ה וז"ל ורבי' ישעי' הראשון בתשו' כ"ו התיר ליכנס למרחץ אחר הטבילה ולרחוץ דבנדה לא גזרו. וזכורני שהרב פרי האדמה ז"ל הביא תשובת הרבנים גדולי הדור הקדמונים להתיר כו' ע"ש:
נדה שחל ליל טבילתה במוצאי שבת וביום ו' היתה עדיין בימי אבלה ואבילות שלה נשלם ביום השבת דשבת עולה למנין ז' מותרת לחוף בימי אבלה ביום ו' בחמין ולטבול במוצאי שבת ותחזור ותסרוק מעט במו"ש. שו"ת פנים מאירות סי' ח':
לא שייך חשש זה. ובסימן נ"ב כתב בשם הגאון מהרש"ק מבראד זצ"ל דשחק על אותן הנוהגין לחזור ולקדש בחופת נדה דאין שום דעה דקדושי נדה אינם מועילין ע"ש רק צריכין ליזהר להודיע להחתן קודם החופה שהיא נדה: