טעם. המנהג כשבא אורח להתפלל אומרים לו שיתן תיקון. לפי שהנה עיקר ביאתו לכאן לא כאשר הוא יחשוב שבא לכאן כדי לעסוק בסחורה וכדומה. כי הבורא יתברך יכול לכל אדם להזמין לו פרנסתו בביתו. רק עיקר ביאתו לכאן הוא. לקבץ חלקיו שצריך להשלמת נפשו. ולהעלות הניצוצות הנוגעים לחלק נשמתו*בספר אור המאיר פי' בשם הבעש"ט זללה"ה זי"ע הפסוק מה' מצעדי גבר כוננו ודרכו יחפץ. הכוונ' על אותן האנשים הנוסעים לארץ מרחקים בסחורות וכדומ' הרחוקים נדוד ומדמים בנפשם שכל עצמם. עם דרך נסיעתם לארץ מרחקים בעבור הרבות זהב וכסף חילוף סחורתם ולזה המה מקצים רגליהם. ובאמת הוא יתברך לא כן ידמה כ"א הוא יודע לתקן ענינו יותר ממנו. ולפעמים יש לו לאדם ככר לחם בארץ מרחקים הנוגע אל בחינתו והוא צריך לאכול אותו ככר דייקא באותו מקום ובשע' הזאת. או לשתות מלא לוגמיו מים במקום ההוא ולכוונה הנזכר מצעדי גבר כוננו להרחיק נדוד כמה מאות פרסאות בכדי להשלים את נפשו עם זה הככר לחם ולשתות מים מעט או הרבה. ולפעמים אפי' אליו לא יגיע כ"א לאחד ממשרתיו העברים אם יש לו שם פת לחם וקיתון מים. ולהיות שאין ידו משגת לנהוג נסיע' למקום רחוק כזה זאת הגורמת רצון לבעליו לנהוג דרך נסיעתו דייקא למקום ההוא בעבור עבדו למלאות כריסו מלחם המזומן לו שם ולשתות מימיו הנוגעים אליו. כי כן גזרה חכמתו יתברך הצריך להשלמת נפשו לקבץ חלקיו הן המה אחת מדרכי אל:
לזה רומז הכתוב מה' מצעדי גבר כוננו שנוהג איזה נסיע' למקום רחוק הכל הוא מאתו יתברך כאשר גזרה חכמתו יתברך הצריך להשלמת נפשו באחת מסיבותיו יתברך הידועים לו יתברך והוא האדם לא כן ידמה ולבבו לא כן יחשוב כי אם ודרכו דייקא יחפץ לנהוג נסיע' ובסחור' וכדומ' ומאת ד' שכוח לוח לבו.
ובספר כתר שם טוב כתב התור' חסה על ממונו של ישראל כי זה כלל גדול שכל דבר שאדם לובש או אוכל או משתמש בכלי הוא נהנה מהחיות שיש באותו הדבר כי לולא אותו הרוחניות לא הי' שום קיום לאותו דבר ויש שם ניצוצין קדושים השייכים לשורש נשמתו וכשהוא משתמש באותו הכלי או אוכל מאכל אפילו לצורך גופו הוא מתקן הניצוצין כי אח"כ עובד ד' בכח ההוא שבא לגופו מהלבוש או מאכל או שאר דברים:
ובזה הכח עובד להשי"ת נמצא מתקנים. לכך פעמים שיאבד ממנו הדבר ההוא. שכשכלה לתקן כל הנינוצין שהי' באותו הדבר השייכים לשורש נשמתו אז לוקח ממנו השי"ת אותו הכלי ונותן לאחר ששייכים הניצוצות הנשארים באותו הכלי לשורש של אחר שהוא משורש נשמתו:
ואמר ריב"ש ע"ה שאוכלין בני אדם ויושבים על בני אדם ומשתמשים בב"א היינו בניצוצין שיש באותן הדברים לכך צריך אדם לחוס על כליו ועל כל דבר שיש לו דהיינו מצד הניצוצין שיש בכלי זה בכדי לחוש על הניצוצין הקדושים ע"ש. וע"ל סעי' קט"ז:
ובספר מאור עינים (מטות) כתב בשם הבעש"ט ז"ל דאפי' עכו"ם שאכל מן מאכל שמלובש בו ניצוץ הקדוש ובכח האכיל' ההיא עשה שירות לישראל נעשה עליי' בצד מה להניצוץ ההוא אף שאינו כ"כ כמו ישראל שאכלו ע"כ:
ובשם הרב הצדיק הקדוש מוהר"ר ברוך ממעזביז זללה"ה מה שלפעמים יחלה האדם וע"י סמי הרפוא' שישתה יתרפא. הלא לה' הישוע' הוא מוחץ ומרפא ולאיזה צורך יצטרך האדם לשתות המים המרים וכדומ' מסמי הרפיא'. הלא יוכל ה' לרפאותו בלי סמים כלל. רק שיש ניה"ק הנבלעין בהסמים הללו שהם שייכים לשורש נשמת החול' להעלותן ע"י שישתה מהן וזה סיבת המסבב כל הסיבות שמוכרח החול' לשתות מהם כדי להעלותן לשרשן:
וזש"ה וברך את לחמך ואת מימך שהשי"ת יברך לחמך ומימך שכל הניה"ק השייכים לנשמתך אפי' אותן שהיו מובלעין בסמי תרופה שהיית עי"ז מוכרח חליל' שתהי' חולה בשביל לשתות מהם להעלותן כולם ישלחם ד' שיהיו בתוך לחמך ובתוך מימך וממילא והסירותי מחלה מקרבך: . ע"כ המנהג הוא שאומרים לו תיקון כדי להזכירו כנ"ל. בשם הרב הצדיק הקדוש מוהר"ר שמעון מיעריסלוב זצוק"ל:
Loading...
Miscellany, Siman 146
1
Loading...