טעם. שהראשון אומר שלום עליכם וחבירו משיבו עליכם השלום*בספר כרם שלמה סימן ק"י כתב בשם שו"ת נחלת שבעה סימן ע"ד דהבא מן הדרך תוך הפרסה אין נותנים לו שלום. דאין זה בא מן הדרך דהא אינו אומר תפלת הדרך. ועי' מחצית השקל שם ס"ק י"ד. ועיין פתחי תשוב' סי' שע"ה סק"ד בשם ספר חמודי דניאל כ"י דפרסה היינו שמונ' אלף אמה:
ובענין תפלת הדרך הרמב"ם ז"ל לא הזכיר תפלת הדרך אלא שכתב פ"י מהלכות ברכות שכשיצא מן העיר בשלום יאמר מודה אני לפניך ה' אלהי שהוצאתני מכרך זה לשלום וכשם שהוצאתני לשלום כך תוליכני לשלום ותצעידני לשלום ותסמיכני לשלום ותצילני מכף אויב ואורב בדרך. ותמה הב"י סימן ק"י ע"ז למה לא הזכיר בה חתימה וגם למה לא כתב דמצלי לה משאחז בדרך עד פרסה. ותירץ הפר"ח שם דדעת הרמב"ם היא דההיא תפילת הדרך דמייתינן בפ' תפלת השחר דף כ"ט ע"ב דמסיים בה בא"י שומע תפלה היא במקום סכנה דכולא סוגיא דהתם בהכי אזלה. וסיים שם ולענין הלכ' נ"ל עיקר כדברי הרמב"ם דספק ברכות להקל ע"ש. וצריך לומר תפלת הדרך אפי' כשיושבין בספינ' או בעגלה. יוסף אומץ סימן תנ"ז: . כי הנה איתא בגמ' איש כי ידור נדר. יאמר נדר לה' או קרבן לה' ולא יאמר לה' נדר*ובספר קדושת לוי (בשלח) כתב מה שאמר משה ה' ימלוך לעולם כו' ודוד אמר ימלוך ה'. ע"ד שאמרו חז"ל דאסור לאדם לומר לד' חטאת רק חטאת לד'. מטעם דשמא ימות ונמצא דהוציא ש"ש לבטל'. ע"כ גבי שירה פסקה זוהמתן והיו בני חורין. חירות ממה"מ. ולכך הקדים השם. אבל אח"כ בחטא העגל דחזרה. אז אסור להקדים השם ולפיכך אמר דוד ימלוך ה':
ובספר נחלת יעקב (וירא) כתב בשם הישיש המופלג מהר"ח בעהמ"ח סם חיים על פסוק ויאמר מנוח אל מלאך ה' נעצרה נא אותך ונעשה לפניך גדי עיזים ויאמר מלאך ד' אל מנוח אם תעצרני לא אוכל בלחמך ואם תעשה עולה לד' תעלנה כי לא ידע מנוח כי מלאך ה' הוא. מה שאומר הפסוק כי לא ידע בסוף אחר דברי המלאך. ולא אומר בדבר מנוח. הוא עפ"י שאמרינן בגמר' אל יאמר אדם לד' עולה אלא עולה לד' כי פן ימות ח"ו אחר שיוצא מפיו תיבה ראשונ' ויהי' שם שמים לבטלה. אמנם זה אצל אדם. אבל מלאך יוכל להקדים השם וכאן שאמר המלאך עולה לד' כלשון בני אדם ע"כ אומר הפסוק שהמלאך אמר כך כדי שלא ידע מנוח שמלאך הוא ואלו הקדים השם בזה הי' יודע שמלאך היא: [הערת המדפיס: ובספר תוי"י (בא) כתב שמעתי בשם הישיש המנוח הרב מ' אפרים מ"מ דק"ק בראד ביאר ש"ס מנוח עם הארץ הי' שהלך אחר אשתו ע"פ משל פלוני מק"ק קראקא יהי' כאן הקושיא. ופלוני השני יהי' כאן התירוץ. והוא כי הי' איש א' בקראקא שנתעשר ונעשה אחד מטובי העיר ופעם א' נתאספו וישבו עד חשכת ליל' וכשיצאו ללכת לבתיהם הלך המשרת ונר בידו לפניו להאיר לו והרע בעיניו ואמר לו מי אתה שתלך לפני ודיבר לו קשות עד הכאה. ובאמת הליכתו לפניו להאיר לו הוא לטובתו. וה"נ הוצרך לילך אחריה להראות לו מקום המלאך ומנלן דמנוח ע"ה הי'. ותירץ ע"ז ע"פ משל שהי' פ' קירזנער בק' פלוני שהי' עסקו עם ערלים הידועים ונכרים לו ומשם הי' פרנסתו שהלך בשוק ופגע בהן ולקחו אצלו יותר מאצל אחרים. פ"א שמע מחכם א' שדרש ענין בטחון וסמך על זה ולא רצה לצאת מפתח ביתו וכו' עד שהוכרחו לבוא אצלו. וה"נ מאחר שנשתלח המלאך להודיע משפט הנער חזקה שליח יעשה שליחתו גם אם ישב בבית מוכרח לבוא אצלו ולמה הלך אחר אשתו אלא ש"מ כדרשת חז"ל שהיה מנוח ע"ה:].
ובספר ישמח משה (ויקרא) כתב שאלוני אבי נ"י על הא דאמרינן דיאמר חטאת לד'. ולא לד' חטאת. משום שמא ימות. א"כ איך נפתח בתפלה ה' אלקי ישראל. והשבתי לו דבאמת אין החשש משום הזכרת ש"ש לבטלה דהא כיון דמזכיר אדעתא דברכה או תפילה אין כאן הזכרה לבטלה. רק דעיקר החשש דאם אינו אומר חטאת י"ל דהוי לד' כמו חירוף וגידוף לא ה' ח"ו. כמו לחולין ויסברו דגידף ה' ומת. ועי' קונטרוס אחרון לט"ה בהשמט' לסעיף תרצ"ז: או קרבן כי שמא כשיאמר תיבת לה' ימות חלילה ונמצא מוציא שם שמים לבטלה וכן גם עתה בשעת שאילת שלום כי הנה שלום הוא שמא דקוב"ה כמש"ה ויקרא לו ה' שלום נמצא המשיב אסור לו להשיב ולומר שלום עליכם כי שמא ח"ו כשיאמר תיבת שלום לא יספיק לומר תיבת עליכם אמנם השואל שפיר קאמר כי איתא בגמ' דברכות המקדים שלום לחבירו מוסיפין לו חיים ושלום נמצא השואל הוא המקדים שלום ובטוח הוא שלא ימות וע"כ מותר לו לומר שלום עליכם. גאולת ישראל:
(שם סעי' ל"ב בהשמטה)
ימלוך ה'. ובספר עונג חיים לשבת פי' בשם גדול אחד נעשה ונשמע אמרו כאחד ופתחו וענו ה' אחד*ובשם הרב הצדיק הקדוש מהר"ש מבעלז זצוק"ל שפי' ע"פ דברי חז"ל. הובא ברש"י פ' יתרו דכל עשרת הדברות אמר הקב"ה בדבור א' וחזר ופירש כל דבור ודבור בפני עצמו חוץ מאנכי ולא יהי' לך שנאמרו בדבור א' ולא חזר ופי' כל א' בפ"ע. ועוד כ' רש"י שם בשם חז"ל לפרש מ"ש שם וידבר אלקים את כל הדברים האלה לאמר דעל כל דבור היו עונין ישראל על הן הן ועל לאו לאו. וקשה הלא אנכי ולא יהי' לך נאמרו בדבור אחר ואיך יכלו לענות הן או לאו. לכן פתחו וענו ה' אחד דבמלות האלה הסכימו על שני הדברות אנכי. ולא יהי' לך: עפ"י מה דמבואר בגמ' (נדרים י') לא יאמר אדם לה' קרבן רק קרבן לה' דשמא לא יגמור דבריו ומפיק שם שמים לבטלה. וקשה למה פתחו וענו ה' אחד אך י"ל הטעם דאין לומר לה' קרבן משום דיש לחוש למיתה. ומבואר בגמ' (שבת פ"ח) בשעה שהקדימו ישראל נעשה לנשמע נעשו כמלאכים. ופי' המהרש"א שם שנעשו ישראל רוחני כמלאכים שאין בהם מיתה. וא"כ שפיר יכלו לומר ה' אחד. ובזה יתבארו דברי הפייטן נעשה ונשמע אמרו כאחד לכן פתחו וענו ה' אחד: