טעם. איסור שעטנז. שלא לערב צמ"ר הוא ממנחת הבל עם פשת"ן הוא קרבן קין.*עי' פתחי תשובה סימן ש' שכתב בשם ספר נשמת אדם דנייר שלכו הנעשה מבלויי סחבות של צמר ושל פשתן. בנייר פשוט שקורין ביבולע אפי' אם לא יחבר עם צמר רק להניחו בבגד משי אסור מדרבנן שהוא בעצמו שעטנז שהרבה פעמים נמצא בהם חוטי פשתן שלימים וגם מצמר. ונייר עב בעצמו אינו שעטנז רק אסור לחברו עם צמר ולכן כל י"ש יזהר בזה. וא"כ הקאפעלושין שמדבקים בו נייר לבן ראוי לכל י"ש להסירו ע"כ. ובשם תשובת באר עשק סימן י"ב כתב דמותר לחבר ניירות הגסות תוך מלבושי צמר ולית בהו חשש כלאים ע"ש:
ועי' פני זקן להרב הצדיק הקדוש מקאמארנא זצוק"ל כלאים פ"ט מ"ט דנייר ביבילע איך בו חשש שהוא מעורב מהרבה צמר גפן וקנביס עד שהצמר והפשתן שבו אבדו צורתן לגמרי ובטלו. נייר טוב הנעשה מפשתן אין בו חשש שאבד צורתו לגמרי ונעתק לצורה אחרת ומותר לחברי עם הצמר ובעל נפש יזהר:
עוד שם האקנאפיס והשטילין והאקארטיס הרכים ונכפפין מותר לישב עליהם כשהוא לבוש בבגדיו מכוסה אפי' הידים אבל אסור לישכב עליהם ובפרט על הקארטיס דהא פניו בהכרח מגולה וכן צווארו וגזרינן שמא תכרוך נימא על בשרו ועל הקשין שאינם נכפפין מותר לישן בהפסק מצע כשיר' ובעל נפש יזהר מכל זה וינוחו לו מאה ברכות אבל בגד או מצע שראוי להתעטף אפי' מונח תחת אלף בגדים גסים והוא לבוש בבגדים הכל אסור דגזרינן אטו העלאה:
ועי' פנים מאירות חלק שני סימן קי"ב דמתיר בעגלות שקורין (קאלעססען) שתפורים בשעטנז דאין זה דרך לבישה ע"ש. ובספר התשב"ץ סי' שע"ג כ' דאסור להניח לתפור בגדיו בבית הגוי אם לא שהישראל יושב אצלו דחיישינן שמא יתפור בפשתן. ועי' זכור לאברהם בשם תשובת בית יהודא דאסור ללבוש כלאים אפי' לקטן בן יומו:
ועי' ארחות חיים סימן נ"ג בשם חת"ס חאו"ח סימן ט"ו ט"ז דראוי ונכון שילבש הש"ץ בגד פשתן או של משי ואשרי הנזהר וקדוש יאמר לו. ועי' בשו"ת השיב משה שכתב שראוי ונכון שלא להתפלל בבגדי צמר כי המלבושים הנ"ל גורמים קיטרוג גדול ח"ו ואל יתבייש מפני בנ"א המלעיגים עליו כי הלצים אם ילעיגו פ"א אבל אח"כ יבושו ויסתמו את פיהם אם כוונתו לש"ש ע"ש. ואם נכון לילך בבגדי צמר משום חשש שעטנז עי' בשו"ת מהר"ח כהן ראפפארט חיו"ד סימן כ"ח. ועי' פני זקן כלאים פ"ט מ"ט דהזהיר בכלאים יאריך ימים בעוה"ז ובעוה"ב: ולא יבא עוד בגילגול וינוח בשלום על משכבו באור החיים ובנים צדיקים חיים בעולם הזה. לכל טוב:
ובספר כתב יושר מבעהמ"ח ספר תורת האדם כתב מעשה הי' באיש אחד אחר מותו שרצו בב"ד של מעל' לדונו בדין הגילגול שהוא קשה מאד לנשמ' יותר מדין הגיהנם. ובחר לעצמו דין הגיהנם ואמרו בב"ד של מעל' אם הי' נזהר כל ימיו מספק שעטנז הדין עמו וכן הי': מדרש תנחומא:
לקטן בן יומו. ובשו"ת פני יהושע ח"א סי' ח' כתב נשאלתי אם לסמוך בחוטין שאינן ידועין אם הם חוטי פשתן או קנבוס לבדקן באש. שהפשתן כבה מהר והקנבוס הולך ושורף. וכן שאר בדיקות שאומרים העולם שהקנבוס חוטין ארוכים נמשכים ממנו כשמפרידין שזורתן נמשכים ממנו חוטין דקים ארוכים משא"כ פשתן:
והשיב הנה מתשובת הרא"ש כלל ב' מוכח דאפי' אם העכו"ם מסית לפי תומו הי' נאמן. כיון שידוע שחייטי ישראל מחזרין בכפרים אחר קנבוס. הוא אומר כן להשביח מקחו ע"כ. ושיהי' זה סימן מובהק לקנות מן העכו"ם לכתחילה מחמת זה לא מצינו בשום פוסק ופשיטא שאין אנו רשאין לבדות מליבנו להתיר איסור דאורייתא כו' ואני מעיד כי ראיתי כמה פעמים פשתן שהולך ושורף כמו קנבוס כו' ע"כ אין הבדיקה כדאי לסמוך עליה ולמשמועים יונעם ועליהם. תבא ברכת טוב: