Ta'amei HaMinhagim, Miscellany 52

טעם. למה הוצרכו בדורות התנאים והאמוראים לשאול לתינוקות פסוק לי פסוקיך הו"ל להביט בעצמם בספר. משום דבימיהם לא היו דפוסים והיו נכתבים תנ"ך בקדושה בגליל' לא היו רוצים לטלטל כתבי הקודש בשביל צרכיהם. וזה פי' ז"ל בפירוש ילקוט משלי אם בקשתי ליטול עצה מן התור' הוה נוטל. היינו לפתוח ספר לראות פסוק המזדמן. עיין סוף ספר דבש לפי. עוד פי' המדרש הנ"ל עם בקשת ליטול עצה מן התורה הוה נוטל. היינו כל מה שהאדם לומד בכל יום יכול להתבונן עצה בכל ענינו כדת מה לעשות^*ובספר שפתי צדיקים פ' בהר כתב בשם הרב הצדיק הקדוש וכו' מקאזיניטץ זצוק"ל ביאר המאמר (אבות פ"ב) דע מה למעלה ממך עין רואה ואוזן שומעת וכל מעשיך בספר נכתבים. כי בבית הראשון ידעו ע"פ אורים ותומים. ובבית שני ע"פ בת קול. וזהו דע מה למעלה ממך. היינו בימים קדמונים היה עין רואה באורים ותומים וזהו בית ראשון ואוזן שומעת. בבת קול וזהו בבית שני. וכעת בגלות המר יכול הצדיק לראות הכל במה שכתוב בספר. וזהו וכל מעשיך בספר נכתבים. וע"ד שאמר הרב אלקי וכו' הבעש"ט ז"ל כי בפתיחת הספר יכול הצדיק לפעול כל משאלותיו וכעין נבואה:
ובספר אגרא דפרקא פי' הפסוק גם עדותיך שעשועי. רצ"ל עדותיך הם שעשועי שאני דבוק בהן ועל ידן להשי"ת. הם עצתי שאדע על ידן איך להתנהג בכל דבר ע"כ. וכן ביקש גל עיני ואביטה נפלאות מתורתך והבן:
ובספר נצר חסד (אבות פ"ה) ביאר המאמר הפוך בה והפוך בה דכולה בה ובה תחזי. כי באמת כשהי' שואלין למרן הריב"ש איזה דבר הי' פותח איזה ספר זוהר או גמרא וכיוצא ולומד ואח"כ משיב לשואל. ואמר שאור שברא הקב"ה הי' אדם צופה מסוף עולם ועד סופו והיכן גנזו לצדיקים בתורה [הערת המדפיס: ובשם הרב הגאון מוהר"ר אייזיק דק"ק קאריץ זצוק"ל שפי' דברי הפיוט אור עולם באוצר חיים אורות מאופל אמר ויהי. כי האור שיש לנו אינו אור באמת. רק שהוא יותר מאיר מחושך ולגבי חושך אנו מכנין אותו בשם אור. וז"ש אור עולם האור האמיתי הוא באוצר חיים שנגנז לצדיקים לעתיד לבוא. אך אורות מאופל. זה האור שמאיר מאופל זה אמר ויהי. והוא נשאר אצלינו:] וכשאדם הצדיק לומד תורה לשמה צופה מסוף עולם ועד סופו. וזה ובה תחזי מסוף עולם ועד סופו:
כתב בספר ברכי יוסף יו"ד סי' קע"ט מצאתי בקונטרס כתיבת יד להרב מהר"ר אליהו הכהן ז"ל (בעל שבט מוסר) שכתב וז"ל קבלתי מרבותי כשהיו רוצים לעשות איזה דבר והיו מסופקים אם לעשותו אם לאו הי' נוטלים חומש או ארבעה ועשרים והי' פותחין אותו ורואין בראש הדף מה פסוק הי' מוצא וכפי מה שמראה אותו פסוק הי' עושים ונמצא שהיו מתיעצים עם התורה כדת מה לעשות בכל עניניהם וזה עצמו רומז מאמרם ז"ל ליטול עצה מן התורה דמורה היתר לעשות כן ואין זה בכלל משתמש בתורה עכ"ל. וזה ג"כ פי' דרשו מעל ספר ה':
ובספר פורת יוסף בסופו כתב וז"ל אי' במדרש הנעלם בסוף איכה אינון משכילין דהוי בארעא קדישא כל אינין תנאים ואמוראים דכל עלמא כו' דכד הוי קיומא כחדא הוי אמר בר נש לחברי' מגו מילי דא דפרח מפימוי אנא חמו מה דיהא יומא דא או למחר כך וכך ע"ש. וכעין זה שמעתי ממורי הבעש"ט זלה"ה כשהי' אחד לומד איזה משנה הי' אומר לו מה שיהי' לעתיד בגשמי כמעשה שהי' כו' ע"ש:
ובספר הברית ח"ש מאמר י"א כתב וז"ל גם השוטים והקטנים מודיעים עתידות מאשר יבואו. כמאמרם ז"ל (בפ' השותפין) אמר ר' יוחנן מיום שחרב בית המקדש נטלה נבואה מן הנביאים. ונתנה לשוטים ולתינוקות. וזה בא מהערה אלהית עליהם. והם אינם יודעים מאומה. אבל הנבונים והמשכילים יבינו. ואני הולך רכיל מגלה סוד. אם ראה תראה ילדים קטנים משחקים ומצחקים באיזה חצר או רחוב. בנושאי המטה וחלופיהן. ועל כתף ישאו איזה עץ. ועליו דבר מה. או ילד א' מן החבורה. ועונים ואומרים שזה מת. אזי בטח תדע שבאותו חצר או רחוב יהי' בר מינן. וכן אם צחקו הנערים כאלו מצילין מטלטלין מן הדליקה ובורחים מן השרפה, נאמנה תדע שכן יהי' באותו מקום או באותו שכונה. וכן אם ישחקו ויעשו חופה תדע שבאותו שכונה יהי' חתונה ודעת לנבון נקל להבין דבר מתוך דבר: בני יששכר: