טעם. שנוהגין לשפוך מעט מן המים ששואבין קודם השתי'. לפי שיש מים ששתו מהם השדים וזו רפואתם. חולין דף ק"ה*בספר נשמת חיים מאמר שלישי פ' י"ב כתב וז"ל אם תרצה לדעת מהות הרוחות לך נא למדרש של רשב"י ותחזנ' עיניך נפלאות. הלא הוא בפ' תצא דף רע"ז וז"ל אוקמוה מארי מתניתין דאית מנהון במלאכי השרת ואינון תלמידי חכמים וידעין מאי דהוה ומאי דעתיד למהוי ואינון בדיוקנייהו בארעא אינון מארי פילוסופי' אצטגניני ישראל דידעין מאי דהוה ומאי דעתיד למהוי באותות דחמה וסיהדא ולקותא דלהון. וכל כוכב ומזל ומאי אחזי בעלמא. ואית מנהון בבהמה פרין ורבין כבהמה דיוקנא דלהון לתתא אינון עמי הארץ. ואוקמוה מארי מתניתין דאינון שקץ ובנותיהן שרץ ועל בנותיהם נאמר ארור שוכב עם כל בהמה ואינון שונאין לתלמידי חכמים מארי משנה דאינון מלאכי השרת ממש. וכן בתיקונים דף מ"א אית שדין דאינון קדישין כגוונא דמלאכין. ראה נא פה קדוש מפיק מרגליתא איך חלק הבריות האלו בג' כתות ואיך כיוצא בהם נמצאו בין בני אדם בארץ:
וכן כתב בזוהר פנחס דף רנ"ג ובגין דא אמרו מארי מתניתין דאינון ג' מינין מינייהו. חד מין דלהו כמלאכי השרת. וחד כבני אדם. ומין תליתאי כבעירין. ואית בהון חכימין באורייתא דבכתב ודבעל פה. איתקרי יוסף שידא על שם דאוליף ליה שד. ולאו למגנא אמרו מארי מתניתין אם הרב דומה למלאך ה' צבאות תורה יבקשו מפיהו כו' ע"ש.
ובפרק כ"ז כתב בשם תקוני זוהר חדש שכל מעשה בראשית נתנו חלקם בבריאתו של אדם כשדיבר הקב"ה עמהם ואמר נעשה אדם חוץ מהמזיקין שקטרגו על בריאתו ואמרו מה אנוש כי תזכרנו. ולכן עדיין שונאים לאדם ומבקשים רעתו. השם ישמרנו.
וע"כ נקראו שדים מלשון שדה כי מציאתם בשדה יער. וכבר למדו לנו רז"ל בברכות פ"א שאין נכנסין להרבה מפני המזיקין. וכתב שם והנה באזנינו שמענו ואבותינו ספרו לנו איך בעיר נימאראינש אשר במלכות פורטוגאל בית א' ישן והרבה מדוכסי העיר לא הי' דרים בתוכה כי יצא עליה שם רע ששם הרגיעה לילית ושעיר על רעהו יקרא. והנה פעם א' ברחוב העיר איזה בחורים אבירי לב מדברים. ויאמרו איש אל רעהו נבא נא אל הבית אם ימיתנו ומתנו ואם יחיינו נחיה ונעשה לנו שם, ויתחזקו ויבאו אל הבית וידלקו נרות ושלחן ערוך לפניהם. ויהי הם אוכלים ושותים וחוגגים. והנה נער קטן שחור כעורב וילך ויקרב ויאמר אדוני שלחני ורוחו להגיד לכם שתיכף ומיד תלכו לשלו' ותפנו את הבית. וישיבו לו אמור אל אדוניך שיבא נא כבודו אלינו ויחדיו נמתיק סוד. אולם כהרף עין חזר עליהם הנער וגזר עליהם שיפנו. ויען לא במהרה עשוהו בקצף גדול וביד חזקה הפילו רוח סערה בבית ויכבו את הנרות ויסקלו' באבנים והמה ברחו זה מדלג על הספסלים וזה מקפץ על החלונות זה נשברה ידו וזה רגלו והעיר כלה נבוכה. וכל ישעם וכל חפץ הרוחות האלו. כי לא יצמיח האדם ביראת ה'. וכן ראינו שעשה כל השתדלותו להחטיא את אברהם ולנסותו בא אל האלדי' ואמר מכל הסעודה שעשה שמא הקריב לפניך תור או בני יונה. וזהו אחר הדברים האלה אחר דבריו של שטן. וכמו שארז"ל הלך וקדמו בדרך כדי להכשילו. גם הוא הי' הסיבה במעשה העגל וכמין דמות משה מת הראה להם השטן שנושאין אותו באויר רקיע השמים וכל ישעו לההטיא את האדם ותיכף ומיד שחוטא כותב עליו שטנה כי ע"כ נקרא שטן השם ישמרינו עכ"ל: ודוקא השותה מן המים הוא ישפוך*גם צריך לשפוך קודם שיברך כמבואר בס"ח סי' קי"א. וכן סכנה לסתום חלונות ופתחים שמא נכנס בפתח או בחלון מזיק אחד ואולי עתיד לצאת דרך שם ואם יסתמנו מטריח המזיק לילך בדרך אחר. ואין להתגרות בשטן כמעש' דרבי פלימו דהוה רגיל לומר גירא בעינא דשטנא ואתחזי ליה וצעריה. ולכן ותלחץ רגל בלעם אל הקיר לעבור במקום הנגזר לו. [הערת המדפיס: ובספר מדרש תלפיות אות א' כ' בשם כתיבת יד דמה שהאתון לחצה רגל בלעם אל הקיר ורבצה תחת בלעם ולא חשבה אם המלאך רוצה לעבור הוא יקפוץ על ראשו לאיזה מקום שירצה. כי האתון ידעה שכך ענין המלאכים שאינן הולכים כ"א כל א' במסילה שלו באויר הקצוב לו כי הקב"ה חולק כל האוירות לכל אחד ואין א' נכנס בגבול חבירו לכן אדם שהרס כותלי ביתו אם ישנה החלונות ממקום שהי' קודם יש בו סכנה כי המלאכים שהיו עוברים דרך אותם החלונות כועסים בעבור שיש להם להקיף ע"ש:] מעבר יבק שפתי צדק פ' כ"ו:
ובספר חסידים אות כ"ג כתב ג"כ לא יסתום אדם חלון או פתח לגמרי שלא יזיקו השדים כי דרכם לצאת בו אלא ינקוב נקב קטן בו:
עוד כתב בספר מעבר יבק שם דנכון לאדם לעשות בכל יום בבוקר קודם עליית השמש לפתוח חלונות ביתו ויכוין לעשות פתח ומסלול לחוט של חסד שיכנס בביתו ובחומותיו כי בזה חסד אל יהיה בביתו כל היום וההיפך בתחלת הלילה שבו תרמוש כל חיתו יער יסגור חלונותיו ויכוין להבדיל בין הקודש ובין החול עד כי יבא זמן חצות שאז יחזרו ויתבלעו בנוקבא דתהומא רבא. והכל הולך אחר כוונת הלב שכפי הכוונה כך יפעל המעש' ויתראה למעלה. ועי' ט"ה ח"א סעי' רנ"ה בהשמט' בד"ה ובספר:
ובספר ישמח משה (נשא) פי' המדרש יברכך ה' בממון וישמרך מן המזיקים. עפ"י הגמרא (תענית ח') אין הברכה שורה אלא בדבר הסמוי מן העין הוקשו התוס' הלא במידי דצייר וחתום לית להו רשותא ותירצו דמה שנתרבה מכח הברכ' היא כמו הפקר לכך אית להו בישותא וכו' ע"ש. נמצא היכא שיש חדא לטיבותא דיש ברכה יש חדא לגריעותא דשולטין. והיכא דיש חדא לטיבותא דאין שולטין יש חדא לגריעותא דאין ברכה. ולכך הבטיח לישראל תרתי לטיבותא:
כתב בספר שבט מוסר פ' מ"ז הקופין היו מתחלה בני אדם ובדור הפלגה הכת שאמרה נעלה לשמים ונשב שם נעשו קופין רוחין ולילין ויש להם קצת דמיון לאדם וכל מה שרואים שעושים הם עושים כמוהו משום שמבקשים למה שהיו תחלה ולחזור לקדמותם:
וראיתי בס' אחד על מה שאמז"ל כשברא הקב"ה רוחותיהן של המזיקים לא הספיק לברוא גופיהן עד שקדש היום ונשארו רוחות בלא גוף. הלא הקב"ה יכול לברוא בדיבור א' כמה וכמה עולמות ובפרט שהי' יכול לברוא את הגופיהן ג"כ רק הקב"ה עשה זאת כדי שממנו ילמד האדם שאם יעשה איזה מלאכה בע"ש ובתוכו קדש היום יפסיק ולא יגמור הדבר: תוס' שם בד"ה חזונהו:
שיש להם להקיף. בספר זכרון טוב כתב בשם הרב הצדיק הקדוש מנעסכאיז זצוק"ל שהי' דרכו להקפיד אם סתרו תנור וביטלו את היסודות שישב עליהם התנור של חומה. אבל לבנות ספסל חומה. או להעמיד שם דבר כבד שאינו מטלטל. והי' מקפיד שלא לסתום מוצא העשן דרך תקרת הבית אבל לעשות במקומו כמין פתח. והי' מקפיד שלא לסתום מרתף או קייליר או באר שהי' בחצר הבית או באיזה חדר. וכשהי' סותרים בית ובונים מחדש הי' מקפיד שלא להכניס לבית מקום נטיפת הגשם מעל הגג. וגם שלא לפתוח חלון בסימטא של מקום צר שאינו נקי. וכל הדברים הללו וכיוצא בהם הי' לפרקים מתיר אותם לאיזה פרטי ע"פ פקידתו ע"כ:
ושמעתי בשם קדוש א' שצוה לא' שהי' סותר את ביתו ובנה אותו מחדש. ורצה להכניס להבית מקום נטיפת הגש מעל הגג. לחפור במקום נטיפת הגשם מעל הגג אדמה באורך ורוחב ועומק באורך מעטיר א' ולהשליך את האדמה למקום אחר ולמלא אותה באדמה אחרת.
ובספר ע"א כתב בשם הרב הצדיק הקדוש מוהר"ר אברהם יעקב מסא"ג זצוק"ל שפעם אחד להכרח גדול צוה מקודם להרחיב הגג ושיהי' כן שנה ואח"כ להרוס הכותל ולעמוד במקום זה הבנין. וכן במקום שבוער אש בבית הי' מקפיד מאד שלא יקח אותו להבית בשום אופן ולא דוקא בתנור וכירים אפי' בתנור חורף. ובהכרח פעם צוה לבנות על כל זה המקום כגובה ב' או ג' אמות שלא ישתמש בשם כלל:
ובענין אם מותר לקצץ אילני פירות לעשות במקום ההוא בית דירה עי' פתחי תשובה יו"ד סי' קט"ז סק"ו בשם תשו' בשמים ראש דבצריך למקומו מותר ואין להחמיר ע"י עובד כוכבים כלל. ובשם שאילת יעב"ץ ח"א סי' ע"ו כתב דפשיט שאם עוקר אילן עם שרשיו ועם קרקע יניקתו שיכול לחיות ממנו ונוטעו במקום אחר אין כאן שום איסור שהרי היא כנטיעה במקומה. ובתשו' ח"ס סי' ק"ב כתב עליו דדוקא לצורך מותר כו' ע"ש: