עוד טעם. שנוהגין לשפוך כדי שלא יזיקו לו המתים המגולגלים שם.*ובשער הגילגולים להאריז"ל כתב תדע כי אין לך בור ומקוה מים ונהר ומעין שאין בו כמה וכמה מגולגלים לאין קץ ומספר [הערת המדפיס: והי' מספר לתלמידיו כשהוא הולך על השדה באים לאלפים ולרבבות לפניו ורואה כל האילנות מלאים מהם. וכן בנהר נגרים על אגם המים לאין מספר לבקש מאתו לתקן אותם. והבטיחם להעלותם בכל מה דאפשר:] לכן אין ראוי לאדם להניח פיו אל הסילון רק בידיו. כי יוכל אחד מהם להתגלגל בו. כי כמו שבא לצדיק נשמת צדיקים ומתעברים בו לסייעו בחייו. כן לפעמים ע"י איזה חטא או ע"י מקרה רע מתעבר בו נשמת רשע ומסייע להחטיאו. וכמה פעמים הי' מורי זללה"ה ממתין לשתות מהמעין עד שהי' מגרש אותו הרוח למקומו. ולכן ראוי ליזהר מאד בברכה כששותה מים מן המעין וכיוצא אפי' כששותה בידיו והלואי שיוכל להנצל. אמנם אחר שהביאו המים אל הבית אין שום חשש. אך אם כל זאת ישפוך מעט לארץ קודם שישתה אפי' בהיותו בביתו ר"ל מכל פגעים רעים עכ"ל:
ובספר מדרש תלפיות אות ג' כתב הרוח של רשע הולך נע ונד תוך כף הקלע בורח עצמו מן השטן ומכניס עצמו בדומם או בצומח המקום הגזור עליו והראוי לו אבל כשהרוח נכנס בגוף אין השטן יכול לשלוט בו להזיקו כו' הן כל ראתה עיני מכמה רוחות הנכנסים בגוף האדם ודברתי עמהם וסיפרו לי מהמים הזדונים מרים ומאררים שעברו עליהם בהיותם פורחים באויר ודברים תמוהים מענין עונשם וממה שראו בעולם בעת פריחתם בתוך חלל העולם ולא אחשוך מלספר דבר תימה שראיתי ברוח א' שהכרחתי לו בחרמות לצאת ומה עשה לקיים החרם יצא מן הגוף ונכנס בתוך השערות שבראש וקמו השערות מאמצע הראש ויצאו ממחיצת שער השערות שבסביב הראש ונעשו השערות קשים כמו מחטים של ברזל וצויתי לספר השערות בתער חד וכשהי' מגיע התער אצל השערות היו נוטים השערות לצד התער ודוחים אותה עד שבחוזק גדול גילחו השערות ועלה מהם הבל דק מאוד והלך לו דרך שם עדיין לא נראה כזאת ולא נשמע כמוהו עכ"ל:
ובספר נשמת חיים מאמר שלישי פרק י' מביא מעשה שאירע בזמן הרב הקדוש מוהר"ר שלמה לוי ן' אלקב"ץ זצוק"ל בבחור א' שנכנס בו רוח והי' שם ב' אנשים יודעים השבעות וענינים רבים כדי שידבר הרוח אשר בתוך הבחור. וע"י ההשבעות הי' הקול מתחיל להשמע קול עב ונמשך כשאגת ארי' וקול שחל בלי שום נענוע לשון ופתיחת הפה. וכשהתחיל זה הקול להשמע היו הב' אנשים הנ"ל מתחזקים עצמם בזריזות ובחריצות נפשות מה שהי' עושים. ובמהירות היו מתקוטטים ומדברים כנגדו בקולי קולות ואמרו לו רשע תדבר ותאמר מי את בלשון ברור. ואז הי' הקול מתגלה ומתראה לכל כי הוא כקול בני אדם. וחזרו לומר לו בקול גדול וע"י כל הנזכר מה שמך רשע. והי' משיב. פלוני. ושם עירו ושם אשתו ובכל פעם שהי' זוכר את אשתו הי' בוכה. והי' אומר שאשתו נשארה עגונה אחריו בעבור שהוא טבע בים. והחכמים אינם יכולים להתירה להנשא והיא מזנה. והי' מבקש מהחכמים העומדים שם שיתירוה ונתן סימנים הרבה לדבריו. ואמרו לו שהיא עם כל זה אסורה ונשא ונתן עמהם על זה מדברי רז"ל כו' ושאלו אותו מה הי' עונו. ואמר שבא על אשת איש בקושטנדינא ונהיה בו מה שאמרו חז"ל דין ד' מיתות לא בטלו כו' א"ל ומה שם האשה ההיא ולא הי' רוצה לגלותה. בין כך ובין כך קם על רגליו וא"ל למה קמת א"ל בעבור שחכם פלוני בא עתה. וכן הי' כי תיכף אחר זה בא כאשר אמר:
אח"ז נכנסו כת של בחורים אצלו אמר למה באים אלו לכאן לראות אותי. הלא אלה עשו כמעשי ויהיו כמוני. אז נבהלו אותם הבחורים. אמר להעומדים שם. ומה אתם תמיהים. וכי זה שהוא מלובש לבן לא בא בקושטנדינא על אשת איש. וזה שאצלי לא עשה כך וכך. אז נבהלו יותר והי' מסתכלים זה בזה. והתחיל זה המלובש לבן לבכות בכיה רבה. ואמר אמת היא אומר. וכן כלם הודו והתודו על מעלליהם. אז שאל אותו אחד מהחכמים שהיו שם. מנין אתה יודע מה חטאו אלו. התחיל לשחק וא"ל וכי אין אומר וביד כל אדם יחתום. א"ל והלא ידיהם הם תחת כנפיהם מנין אתה רואה מה בידיהם. חזר לשחק שניה. ואמר וכי אני איני רואה ואפילו בחדרי חדרים. א"ל אחד מהחכמים העומדים שם תאמר לי מה מעשי. אמר לו על אדונינו אין לנו רשות לדבר דבר. ושאל לאותו הבחור שהי' הרוח בתוכו למה ידבר זה הרוח עם פיך ושפתיך כאלו אתה המדבר. ידבר הוא בעצמו. וחזר לשחק ואמר וכי לא אמרו רז"ל במסכת בבא קמא שלוחו של אדם כמותו וכו' ואז שאלו לו שיאמר להם באיזה אופן נכנס בתוך זה הבחור. והשיב שהוא טבע בים במקום פלוני והדגים אכלו את בשרו ורוחו הי' משוטט בארץ מחביא ומסתיר א"ע מעין כל בריה שכלם הי' מצערים אותו בכל מיני צער עד שנכנס בפרה אחת. ואז השתגע' הפרה. ובראות בעל הפרה את מעשי' מכרה ליהודי אחד והיהודי שחטה. וכששחטה הי' שם הבחור ההוא ויצא מהפרה ונכנס בתוכו. וכתב שם וכן העידו רבים שכך הי' המעשה ושתיכף אחר שחיטת הפרה הרגיש הבחור ברוח שהי' מצערו. ובתוך שמנה ימים נפטר זה הבחור. ע"כ הירא את דבר ה' ישוב ונחם על חטאותיו אשר עשה ויחנן לקונו אולי ישמע ה' ושב ורפא לו: ש"ע של האר"י ז"ל:
Loading...
Miscellany, Siman 75
1
Loading...