טעם שנקרא עם הארץ.*בספר שארית ישראל כתב מה שנקרא בלשון חז"ל זקני ע"ה אין הכוונ' כמו שסוברים העולם שע"ה הוא שאין לו שום חכמ' בחכמת התור' רק הכוונ' הוא שהוא באמת חכם מחוכם ולמדן בש"ס ופוסקים רק שהוא שקוע בארציות. וזהו זקני ע"ה. וע"ז נאמר כל זמן שמזקינים כו'. אבל זקני תור' הפי' הוא שמחזיק בתור' כנכון אע"פ שאינו יכול לומר רק שירות ותשבחות של ספר תהלם באמת ובתמים זהי זקני תור'. ולכן אמרו במשנה בלשון זקני תור' ולא אמרו זקני ת"ח ע"כ:
בספר באר משה מהרב הצדיק הקדוש מוהר"ר משה אליקים בריעה מ"מ דק"ק קאזניץ זצוק"ל לשמיני עצרת כתב מעשה רב שהי' בימי הרב הקדוש הבעש"ט זצ"ל שפעם אחת נעצרו הגשמים והיו גוזרים תענית וזעקו בתפל' ובתחנונים הרבה ולא נענו וראה ביניהם הבעש"ט איש אחד מע"ה ופשוטי העם והי' אומר פ' ק"ש וכשהגיע להפסוק ועצר את השמים ולא יהי' מטר הי' אומרו בגודל הכוונ' ובבכי וזעקה הרבה. ושאל אותו הבעש"ט זצ"ל מה היתה כוונתך באומרך הפסוק הזה. והשיב לו שהי' מכוון פי' הפסוק. ועצר את השמים. שהשם יתברך יעצור ויסחוט את השמים העליונים. ע"ד עצירת הזיתים והענבים. ואז לא יהי' מטר כלל למעל' בשמים. כ"א שירד הכל למט' לארץ. וכן ואסחט אותם תרגומו ועצרית. ונענו כל העם ע"י תפלתו זאת וירד להם הגשם לברכ'. שהבורא יתברך שמו הוא הבוחן לבבות ויודע נסתרות. ורחמנא לבא בעי:
וכעין זה מובא בספר משנת חכמים מעשה שאירע בימי האריז"ל שרב אחד בעירו הלך בערב שבת תשוב' לבהכנ"ס וישב על מקומו ומושבו לסדר הדרש' שידרוש למחר. ובתוך כך בא אחד מאנשי עירו שהי' ירא ד' אבל רחוק מאוד מהתור'. וכמעט אפי' ידיעות בית רבו לא הי' לו. והביא צנצנת יין ושני לחמים ונתנו בארון הקודש. וכשהרב ראה זאת אמר לו מה אתה עושה אמר לו רבי אני מצמצם פרוט' ופרוט' ממלאכתי וגוזז אני את נכסי שאזכה להביא קרבן מנחה לד' לקיים כבד את ה' מהונך. וגער בו הרב ואמר לו תוכחה ודברי כבושים הלא הקב"ה אינו גוף ואינו דמות הגוף ואין לפניו לא אכיל' ולא שתי'. ואמר לו אותו האיש. רבי אני יודע שקרבני רצוי' ומקובלת לפני השם שהרי זה זמני זמנים שאני נוהג כן וביום השבת בהשכמ' כשאני פותח הארון רואה אני שאיננו ולקח אותו אלקים שכבר נתקבל למעל' לריח ניחוח. ואז נזף בו הרב יותר ויותר בדברי קנטורים וביושים והסביר לו הענין שטעה בדרך זה ולא זו הדרך ולא זו העיר לאהוב את השם ולעבדו בדרך כזה. ובודאי שמש בהכנ"ס ידע מזה ונטלו. ואז הלך האיש לביתו בפחי נפש ובצער גדול עבור שנודע לו עתה שלא זכה לקרבת השם. ולהיות קרבנו מקובל אצלו. ושלח האריז"ל הקדוש לאותו הרב שיצוה לביתו וימות עבור שבייש לאותו האיש ומנע מד' קרבן שהוא לו באמת לריח ניחוח. כי מיום שחרב ביהמ"ק ופסקו הקרבנות לא הי' לו להקב"ה נחת רוח כמו מהלחמים והיין של אותו האיש. מזה נרא' הגם שדברי הרב ותוכחתו אין בהם נפתל ועיקש ואמת וצדק המה. עם כל זה לא גרע דבר זה מחשב לעשות מצו' ולא עשה מעלה עליו הכתוב כאלו עשהו. ואחז"ל רחמנא לבא בעי:
ובספר פורת יוסף כתב שמעתי מהחסיד המנוח מהר"ן זללה"ה כי תפלת המוני עם בגשמי יוצא מזה תועלת לאנשי הרוחני שאין מתפללים עבור עוה"ז רק ברוחני: בעבור שאוחז ומדבק בעבודת האדמה ובהבלי העולם הזה עד שיחשוב לעצמו כתושב בארץ אבל החכמים וצדיקים חושבים עצמם כגרים. אגרת הטיול:
Loading...
Miscellany, Siman 88
1
Loading...