טעם. שנהגו לקרותו בשם חזן. מלשון שמירה. הוא דאמרינן בשלהי פרק השוכר את הפועלים עד מתי שומר שכר חייב עד כדי הייתי ביום אכלני חורב. ואמרינן עלה התם בחזני מתא ומקשי ויעקב חזנא דמתא הוה. אלמא לשון ניהוג ושמירה הוא לפיכך המנהיג בית הכנסת בשמירתו נקרא חזן. וגם נהגו לקרותו חזן מתרגום וירא וחזא מפני שהוא צריך לראות היאך יקרא והיאך קורא בני אדם לקרות בתורה. וכדאשכחן לענין שליח שהוא עומד בין הקורא למתרגם דאמר שליח ציבור עומד ומחזין ביניהם. אבודרהם:
קונטרס אחרון
בשמירתו נקרא חזן*בספר זכרון טוב כתב שהרב הצדיק הקדוש מנעסכאיז זצוק"ל סיפר בשם הרב הצדיק המפורסם מבארדיטשוב זלה"ה ששמע בעל תפלה א' שהי' ניחר גרונו. ושאלהו הרב למה ניחר גרונך. והשיב מפני שהתפללתי לפני העמוד. השיבו הרב אבל כשמתפללים לפני אל חי. אין ניחר הגרון:
עוד כתב בספר הנ"ל איש א' הי' מתפלל שנים הרבה בחול לפני התיבה בצבור של הרב הצדיק הקדוש מהר"י מנעסכאיז זצוק"ל ופ"א בעת חלוקת צדקה אמר הרב הק' צריך להטיב עם המתפלל הנזכר באשר שהוא תמיד שוטה שלנו משל למדינה שסרחה על מלך גדול ונורא. לימים שמעו שהמלך יבוא במדינה. והיה מתביישים להראות בפניו. ובחרו בשוטה א' שלא ידע להתבייש ושלחוהו לפייס את המלך. וכשבא לפניו חשב המלך ולמה לא באו חכמי המדינה לפניו. וחזר וחשב בודאי שמתביישים להרים עיניהם נגדי מחמת סרחונה. מיד ריחם עליהם המלך וסלח חטאתם והנמשל מובן:
ובשו"ת הד"ר ח"א סי' כ"ט כתב וז"ל שמעתי דהרב הקדוש מהרי"צ מסטרעטין זצוק"ל הי' שו"ב בימי בחרותו ונצטוה מפי רבו הקדוש והניח מלאכתו כי יש היכל א' שאינו עולה שם תפלתו של השו"ב וכן שמעתי מפ"ק אדמו"ר הממלא מקומו זלל"ה שלא נתן רשות להשו"ב שלנו להתפלל ימים נוראים. . כתב מ"א סימן נ"ג סק"ח בשם הזוהר אמור דיש ליזהר שלא יהי' הש"ץ בעל מום. וכן כתב בשו"ת חות יאיר סי' קע"ו לפי שיש בזה העדר כבוד למצוה. וכן אין ניתן לכתחילה לברך ברהמ"ז לקטוע אצבע ולמוכה שחין. ובס' א"ר כתב כמה ראיות דמותר להיות ש"ץ בעל מום. ובשם רש"ל כתב המ"א שם דיראה שלא יהי' הש"ץ סי' שיהי' יוכל לדבר בעסקי הקהל כפי הצורך. ועי' מחה"ש שם: