1
עוד טעם. שאנו שופכין המים חוץ שבשכונת המת. לפי כשמתה מרים הנביאה פסק הבאר דכתיב ולא היה מים לעדה שבזכותה הי' הבאר הולך ואנו מרמזין לזה שהוא גדול ובדין הוא שיפסק המים בשבילו.*בספר דברי שאול כתב בשם ר"ת מאורלייניש דהמנהג לרחוץ כשמת מת בעיר חלילה ע"ד כי ידיהם לא שפכו את הדם. כמו שהי' רחצו אם נמצא חלל. שופטים כ"א: תשב"ץ.