טעם. המנהג בכל העולם שעושין יא"צ על פטירת אביו ואמו ר"ל.*זכור לאברהם אבל אות ק' שכתב בשם הרב שלמ"י דק"ץ וז"ל ואנכי הצעיר קבלתי לומר קדיש בשבת שלפני השבוע שחל להיות יום מיתת או"א בה לפי שעיקר העלייה של הנשמות העולות מדרגה אחר מדרגה הוא בשבת שלפניהן כמ"ש בזוהר ע"ש (ונראה דמטעם זה הוא המנהג דמי שיש לו יא"צ בתוך השבוע אז הוא מתפלל מוסף לפני התיבה בשבת שלפניו). כתב הט"ז סי' רס"א סק"ב בשם רש"ל דמי ששכח להדליק נר של יא"צ מותר לומר לעכו"ם בין השמשות שידליקנו ע"ש:
ובענין אם מת אביו ביום ראשון דר"ח כסליו שנחשב יום ל' לחשוון אז אם השנה ראשונ' שאחריו חשוון חסר ואינו רק ך"ט יום אז נקבע היא"צ שלו בכ"ט ואף בשנים הבאות שאירע לפעמים חשוון מלא ור"ח כסליו ב' ימים אעפ"כ יעשה היא"צ בך"ט חשוון כאשר קבע בשנה ראשונ'. ומ"מ אע"פ שקבועות שלו הוא בך"ט חשוון אם למחרתו ביום א' דר"ח כסליו אין שם אבלים יש לו להחמיר על עצמו לומר קדיש ולהתפלל גם היום אבל אם יש שם אבילים יכולים לדחותו אבל אם השנה ראשונ' ג"כ חשוון מלא אז יש לקבוע היא"צ בשנה ראשונ' ביום א' דר"ח ולכן אף בשנים הבאות שלפעמים חשוון חסר ואין ר"ח כסליו רק יום א' יש לקבוע ביום ר"ח ובשנים שחשוון מלא יש לו לעשות היא"צ ביום א' דר"ח כדרך שקבע שנה ראשונ'. ואם מת בשנה שלא הי' כסליו רק יום א' ר"ח ומת בר"ח ובשנה שאחריו כסליו שני ימים ר"ח יש לו לעשות היא"צ ביום ב' בלבד שעיקר ר"ח הוא. וכן הדין בר"ח טבת שלפעמים יום א' ופעמים שני ימים ואין הולכין אחר מנין ימי החנוכה ולכן אם מת ביום ו' דחנוכה יום א' דר"ח טבת אעפ"כ קבועת היא"צ בשנה שאחריה שר"ח טבת רק יום א'. מכ"'מ צריך לקבוע היא"צ למנין ימי החודש שהוא ך"ט כסליו אעפ"י שאינו רק יום ה' למנין חנוכה. וכן אם מת ביום ב' דר"ח שהוא ז' דחנוכה ובשנה שאחריה ר"ח טבת רק יום א' לבד אז היא"צ בר"ח אעפ"י שהוא עתה ו' דחנוכה. וכן אם מת ביום ח' של חנוכה שהוא ב' טבת של שנה זו היא"צ בשנה שאחריה ג"כ ב' טבת אעפ"י שאז יהי' ז' של חנוכה וכן להיפך אם בשנת המיתה ר"ח טבת רק יום אחד ובשנה שאחריה ב' ימים על הדרך הזה. ואם מת ביום א' דר"ח אדר שני יש לקבוע היא"צ א' דר"ח בין בראשון בין בשני. מטה אפרים שער ג': לפי שכל שנה עולה הנשמה למדריג' יותר גדולה לכך צריך לידון אותה מחדש שיש עבירות שבעולם התחתון אינו נחשב לחטא. אבל בעולם העליון נחשב לחטא ע"ד וסביביו נשערה מאד. לכך צריך בכל שנה ושנה להתפלל עבורו. אזור אליהו פרשת בהעלותך בשם הרב הקדוש מוהר"ר יעקב מנאראל זצוק"ל. וע"ל סעיף שמ"ח:
קונטרס אחרון
להתפלל עבורו. כתב מטה אפרים שער ג' דאם הוא יום קריאת התורה אזי הוא עולה לשלישי בחול או לאחרון בשבת שייך לו הקדיש שאחר קריאת התורה:
ובספר שדי חמד אות קס"ג כתב ג"כ בשם שו"ת אגודת אזוב דקדיש שאחר קריאת התורה הוא נוהג לאומרו לזכות נשמת מי שמגיע לו הקדיש עפ"י הדין האמתי ע"ש. ולמד כן מתשו' הרשב"ץ ח"ג סי' קע"א דאין קדיש זה שייך להש"ץ או להקורא בתורה דוקא כ"א לאבילים:
עוד כתב שם מערכת ביהכ"נ אות מ' דמה שאוכלין ושותין ביום היא"צ. לפי שהוא תיקון לנשמת המת. כמו שאומרים שהברכות ועניית אמנים מעלים נשמת המת*ובשם הרב הקדוש מוהר"ר אליעזר מקאמארנא זצוק"ל שסיפר שפע' אחד שכח הרב הצדיק הקדוש המפורס' מוה"ר צבי זידיטשוב זצוק"ל בלילה את היא"צ של אמו ז"ל ובאה אמו אליו בלילה ואמרה לו בני את הקדיש שלא אמרת אני מוחל' לך וגם את המשניות שלא למדת ג"כ אני מוחל' לך. רק מה שלא נתת תיקון זה לא אוכל למחול ונבהל. ושלח תיכף לאנשי שלומו ולמד משניות ולא אמר קדיש ונתן להם תיקון: . וע"ל בהשמטה לסעי' תתרע"ז:
ובספר מדרש אליהו כתב בשם בעל לויה לדרך המנהג לומר קדיש שנה בשנה ביום שמת בו אביו או אמו. לפי שבכל שנה מעלין אותו ממדרגה למדרגה יותר גדולה כל עליה שהוא עולה נקראת פטירה מן העולם שיצא משם והוא כעין מיתה מן העולם הזה לעולם הבא ומזה נתפשט המנהג לומר קדיש מדי שנה בשנה וע"ל בהשמטה לסעי' שמ"ז.
ובדין אם שכח לומר קדיש ביום יא"צ אחר או"א עי' בעיקרי הד"ט סימן כ"ט אות ל"ה בשם ס' ככר לאדן שיאמר ביום אחר ובכל שנה יקבל לומר קדיש גם ביום שלפני מיתת או"א דוגמא למ"ש הרמ"א באו"ח סימן רס"ג לענין נר שבת:
ונוהגין שמי שיש לו יאר צייט בשבת הוא עולה למפטיר בנביא וכן אם יש לו יא"צ בשבוע שאחריו היא עולה להפטיר בשבת שלפניו. שערי אפרים.*ובספר מעשה יחיאל (ברכה) כתב בשם האריז"ל דטוב להתפלל מוסף. ומעריב במוש"ק. והספרדים אומרים גם הקדישים בש"ק. ובזידיטשוב המנהג להתפלל בשבת שקודם היא"צ פסוקי דזמרה ע"ש שמזמרים הקליפות ויש נוהגין לקבל שבת ולומר הקדיש אחר מזמור שיר ליום השבת כי הוא עליות נשמות:
וקביעת היא"צ ביום המיתה. ואפי' אם אירע שנתרחק יום הקבורה מיום המיתה ג' או ד' ימים או יותר יש לעשות היא"צ ביום המיתה. דמה שכ' בסי' שצ"ד דכל אותה שנה הדין מתוח כו' היינו מן מיתת המת לא מיום התחלת האבילות. ט"ז סי' ת"ב סק"ט. ועי' מטה אפרים שער ג' סעי' ה': ובס' ארחות חיים סי' רפ"ב אות ט"ו כ' בשם ספר מעשה אברהם דף קמ"ד יא"צ שחל בשבת המנהג לקרות הפטרה בשבת הקודם וכן לענין הקדיש מתחיל בשבת עד יום יא"צ*ועי' מעשה אורג מקואות פ"ז משנה ז' דכתב וז"ל קבלנו מרבותינו שקבלו מרבן ורבן מאליהו ז"ל שבפרק זה מעלין הנשמה של הנפטר למקומה ולכן כ"א ילמוד בו לתקן נשמת אביו ואמו וקרוביו ואוהביו ביא"צ וכיוצא. ור"ת של שלשה משניות הראשונות אי"ה. "יש "אלו "הדיח. ור"ת של ארבע משניות אחרונות נשמ"ה. "נפל "שלשה "מקוה "הטביל כו' וכשיאמר יש מעלין יכוין להעלות הנשמה למקומה. וכשיאמר השל"ג יכוון למתק כל דינין תקיפין ושיתהפכו כל עונות לשלג וישמע חכם ויוסיף לקח. וכשיאמרו אלו פוסלין יכוין להסיר כל הבגדי' צואי' מהנשמה. וכשיאמר הדיח יכוין לטבול הנשמה במי' חיים ולהדיח כתמיה מכל וכל. וכשיאמר נפ"ל יכוין שהוא שם מע"ב שמות כנ"ל ויפריש בכאן צדקה לשם הנפטר ויאמר פזר נתן לאביונים ר"ת זה השם להעלות נשמת הנפטר מנפילתו ע"י הצדקה וכשיאמר שלשה יכוין ביחוד נר"נ ויכוין להעלות הנשמה לפני השכינה. וכשיאמר מקוה יכוין שם אל"ף ה"ה יו"ד ה"ה יסוד דאמא ששם צרור החיים להעלות הנשמה למקומה למיין נקבין לשכינה. וכשיאמר הטביל יכוין יו"ד ה"א וא"ו אהוה שם שמחיין בו עצמות ועצמותיך יחליץ אמן כי"ר ועל אביו ואמו ילמוד זה הפרק בכל מו"ש אחר הבדלה ובכל יום כל י"ב חודש וביאר צייט ובע"ש קודם מנחה לעת הצורך להחיות נפש כל חי אמן כי"ר ע"ש באריכות יותר:
וגם מקובל מצדיקי קדושי עליון שטוב ללמוד הפרק כ"ד ממס' כלים שלשה תריסין הן שיש בו י"ז משניות שכל משנה מסתיימת טהור מכלום או טהורה מכלום וסוף הפרק מסיים בין מבפנים בין מבחוץ טהור: :
כתב בזוהר שמות דף ט"ז סוד שאם לא מתפללים המתים על החיים לא הי' מתקיימים החיים אפי' שעה אחת. ובדף קמ"א כתב כי כשהולכים לבית הקברות על המתים שם הם נמצאים ושם היא הנפש ושומעת בצער החיים והוא מודיע הדבר לרוח ואז הרוח מודיע הדבר לנשמה והנשמה הולכת ומעוררת לאבות העולם. וע"ל בהשמטה לסעי' תתר"ע בד"ה והנה:
כי ג' שמות יש לנפש האדם. נפש. רוח. נשמה. נפש היא נמצאת אחר המות בבית הקברות עד שהגוף בלה בעפר. הנפש הזאת מתגלגלת בעוה"ז להמצא בין החיים ולידע צערם. רוח הוא הנכנס בג"ע של מטה ומצטייר שם בצורת גוף שהי' לו בעוה"ז ונהנה מריחי בשמים. ובשבתות ור"ח ויו"ט עולה לג"ע של מעלה ונהנית משם וחוזרת למקומה וז"ש והרוח תשוב. נשמה היא העולה מיד למקומה וכל זמן שחטא האדם ולא זכתה נשמתו לעלות למקומה גם הרוח והנפש אין להם מנוחה כי הולכות לפתח ג"ע ואין פותחין להם עד שהנשמה מוצאת מנוחה ואז כלן שבות למקומן. שם:
ובספר שער היחודים דף ה' כתב שהשתטחות על קברי הצדיקים לא כל הימים שוין. כי בשבתות וי"ט ור"ח הנפשות עולות לג"ע הארץ ואינם עומדות שם בקבריהם ואינך יכול להשיג לדבר עם א' שאינו שם ושאר כל הימים הם טובים. אמנם היותר טובים ומובחרים הם ער"ח ובט"ו לחודש. ועי' זוהר אחרי דף ע' ע"ב ודף ע"א:
ואמרו רבנן במס' ברכות קשה רמה למת כמחט בבשר החי. רצונם בזה אל סוד החושים השוכנים בגוף. ולהיות כי יש לגוף חיות מה בקבר על כן מועיל לפייס הנפטר על קברו כדאמרי' בגמרא ובירושלמי דיומא צריך מפייסתיה על קבירה ומימר סרחין עלך. ואמרי' בזוהר צדיקיא אע"ג דאתפטרו בהאי עלמא לא אסתלקו כי נשאר הרגש בגופם בקבר עם היות נשמתם בישיבה העליונה. מעבר יבק שפת אמת פ"ז:
ובספר אזור אליהו (מטות) כתב על פסוק והנה קמתם תחת אבותיכם תרבות אנשים חטאים כו' וז"ל בס' פענח רזא איתא שא"ל הקב"ה למשה וכי מפני שאלו חטאו אתה מזכיר שוכני עפר לרעה לך לקבריהם ובקש מהם מחילה. ומכאן נוהגין לבקש מחילה בקבר למדבר על שוכני עפר לפני העדה ע"כ. ואף שכתב המ"א סי' תר"ו סק"ז דא"צ לבקש מחילה ממנו אלא במקום שביישו. כאן כיון שנתביישו ביניהם שאמר והנה קמתם תחת אבותיכם הו"ל כאלו עשה בושה בפניהם וצריך לילך על קבר לבקש מחילה:
ובשפתי רננות פכ"ד כתב וז"ל מנהג החכמים לנענע עצמם בחיים בעת שאומרים שירות ובעסקם בתורה ע"ד כל עצמותי תאמרנה כי היא שומרת האדם בקבר כדכתיב בשכבך תשמור עליך שכל זמן שהעצמות הם בקבר הנפש נמצאת שם. ואלמלי נתן רשות לעין לראות הי' רואה בלילה שיוצא השבת ובלילי ר"ח ומועדים כדיוקנאות על הקברות בדיוקן שהיה בעוה"ז הגוף עם העצמות המודים ומשבחים להקב"ה. ובליל ר"ה כל הנפשות משוטטות ומתפללות על דין החיים וזהו סמך למנהג האשכנזים שהולכים ערב ר"ה להתפלל על הקברות:
ובאמרי נועם פט"ו כתב בשם הילקוט רמז שס"ה שהמתים מדיינים זה עם זה אחר מיתתן לפני שופט צדק כי כתוב שם שאמר אבנר לישראל אחר שתפסו ליואב בידיו שהי' ישראל מפייסים לפניו שלא יהרוג אותו אחר שהכהו וכמת הי' תחת ידו מכח גבורתו כדאמרו אמר רבי ייסא נוח לכל אדם לזוז כותל של שלש מאות אמות מלזוז רגל אחד של אבנר. ואז אמר להם מה אעשה שכבה את נרי. א"ל תדון עמו לפני דיין האמת השליכו אותו מידו ונפל זה חי וזה מת. א"כ לטובתו נתכוון דוד בצוותו את שלמה בנו שלא ינקהו מן המיתה פן ח"ו יוריד את שיבתו ביגון שאולה וטב עביד ליה דלשקיל למטרפסיה בהאי עלמא והובא ג"כ באגדת ירושלמי:
ונוהגין שאם לא הלך על קבר אבותיו עשרה שנים שוב לא ילך. וסיפר לי ידידי הרב החסיד מו"ה יוסף אשר ז"ל ששמע מהרב הצדיק הקדוש מבאבוב זצוק"ל שאמר לו בשם זקינו הגאון הקדוש מסאנז זצוק"ל שפעם א' הי' בעיר פרעמיסלא ואמר לאנשיו נתפלל ואחר התפלה נלך על קבר אבי שנקבר שם ואחר התפלה אמר שמעתי אומרים שאם לא הלך על קבר אבותיו עשרה שנים שוב לא ילך ע"כ לא נלך ולא הלך. ופ"א בא הרה"צ הנ"ל מק"ק דזיקיוו לק"ק סאנז ושאל לזקינו הגאון הקדוש אם יוכל לילך על קבר אביו שנקבר שם כי אמר ששמע אומרים שנוהגין שאם לא הלך על קבר אבותיו שבעה שנים שוב לא ילך. והשיב לו זקינו הגאון הקדוש זי"ע תוכל לילך כי שמעתי אומרים עשרה שנים. כ"ז סיפר לי הרב החסיד הנ"ל ששמע מהרב הצדיק הק' הנ"ל:
ובשו"ת יוסף דעת סימן שנ"ה כתב שנשאל מהרב מו"ה צבי הירש הורוויטץ והרב מו"ה ירחמיאל הורוויטץ במה שנתפשט בין ההמון שמי שלא הי' על קבר אבותיו עשרים שנה שאסור לבא על קברי אבותיו ושאלו אותי אם נמצא זאת. וצחקתי ע"ז והביא ראי' מכלב שהלך על קברי אבותינו הקדושים בחברון ועבר זמן רב ממיתת אבותינו הקדושים ואפ"ה נשתטח שם ע"ש. אבל נראה שיש לחלק:
ובספר לקוטי עצות אות ע"א כתב כשבאים על קברי אבות כנהוג טוב לומר ולבקש מהמתים השוכנים סביב סביב לקבר אביו ואמו וכיוצא שיודיעו להם שבא בנם או בתם ובקשו והתחננו על כך וכך כי אולי אביהם ואמם וכיוצא אינם שרויים אז על קברם כלל רק נסתלקו למקום שנפרדו לשם. אבל אצל הצדיק אין צריכין לחשוש לזה שמא אינו שם כי מיתת הצדיק הוא רק כמו מי שיוצא מחדר לחדר אחר וסוגר הדלת אחריו שבודאי אם אחד יבא אצל הדלת ויצעוק ויתחנן אבי אבי. או רבי רבי ומורי וכו' בודאי שמוע ישמע דבריו וצעקתו ויעזור ויושיע לו בכל מה דאפשר:
ובספר קב הישר פ' ע"א כתב וז"ל ויבא עד חברון פרש"י מלמד שהלך כלב על קברי האבות להתפלל שם שיהי' ניצול מעצת מרגלים. מכאן נתפשט המנהג יפה שבישראל שאנחנו הולכים על קבר אבות להתפלל ביום שמת בו אביו או אמו. ואף אם הוא במקום אחר באותו הפעם ביא"צ ואינו במקום ששוכב שם אביו או אמו מ"מ כשהולך על שארי קברי ישראל להתפלל מ"מ מתעוררים כל הנשמות שבג"ע באותו התפלה וסדנא דארעא חד הוא שהקב"ה גזר כן להיות נפשות הצדיקים מצויין על הקברות לטובות ישראל שיהיו שומעין לתחנות ותפלות ישראל הבאים להתפלל על הקברות.
להתפלל עבורו. נוהגין להדליק נר יא"צ.*ונראה הטעם. כי בזה אית נייחא לנשמתא כענין שמדליקין נר במקומו בשבעת הימים וכן בכל י"ב חודש בביהכ"נ. עיין ט"ה סעיף תתרל"ח: קיצור ש"ע סימן רכ"א סעי' א'. ועי' ש"ע הרב הי' רס"א סעי' ב' בשם תשו' רש"ל סימן מ"ו דמי ששכח להדליק נר של יאר צייט מותר לומר לעכו"ם ביה"ש שידליקנו שמאחר שהעולם נזהרים בזה ה"ז כצורך גדול וכל שהוא צורך גדול בענין שאם לא יעשנו יהי' לו צער לא גזרו עליו בבין השמשות אע"פ שאין בו צורך שבת כלל. ועיין בספר א"ח שם אות ג' בשם שו"ת אמרי אש סימן מ"א דאין להדליק נר יאצ"ט ביו"ט כ"א ע"י עכו"ם. ובשם שו"ת כתב סופר סי' ס"ה כ' שיותר טוב להדליקו בביהכ"נ דאז הוי ככל שאר הנרות שבביהכ"נ שיש בהם מצוה:
ונותנין להדליק על היא"צ נר של שעו"ה אשר שעו"ה ר"ת "הקיצו "ורננו "שוכני "עפר. וגם "המיחדים "שמך "ערב "ובוקר. לזאת דולק הנר ערב ובוקר. אמרו נועם בשבת אחר הפסח.
בין השמשות שידליקנו. מי שיש לו יא"צ באדר ראשון ידליק נר יא"צ בראשון ובשני יתנו נר לתפלה. ועשיר ידליק גם בשני. אשל אברהם הי' תקס"ח:
והנה מה שכתב הרמ"א סימן שצ"א סעיף ג' י"א דאסור לאכול בסעודה בלילה שביום המחרת מת אביו או אמו עי' פתחי תשובה שם אות ח' בשם שו"ת מקוה שמואל דזה איירי בסעודת חתונה שיש שם מזמוטי חתן וכלה ויש בה שמחה. אבל בסעודת ברית מילה ופדיון הבן וסיום מסכתא מותר ע"ש. ובספר כרם שלמה שם מביא בשם המ"א דרק שנה ראשונה אסור ולא בשאר שנים: