טעם. עטיפת הטלית. לפי שכסוי זה מכניע את לב האדם ומביאו לידי יראת שמים. ב"י סי' ח' ועיין באר היטב שם ס"ק ג' וז"ל וצריך לכסות ראשו כו' כדי שיתפלל באימה. כתב א"ר שם ס"ק ד' בשם עדי זהב ומ"מ צריך לכסות ראשו מתחלת התפלה עד סופו. ולא כמו קצת אנשים שמברכין על הטלית וזורקין אותו מאחריהם ועליהן נאמר ואותי השלכתך אחר גוויך ע"כ. וכן משמע בזוהר פ' במדבר ופרשא על רישין פירושא דמצוה. ומ"א שם ס"ק ג' כ' משמע בקדושין דף כ"ט שבחור שלא נשא אשה לא היה מכסה ראשו אפי' הוא ת"ח ובדף ח' איתא דמי שאינו ת"ח אפי' נשוי לא היה מכסה ראשו ע"ש:*וחייב לברך עליו מעומד ושש מצות הן שברכתן מעומד סי' להם על"ץ של"ם. עומר. לבנה בחידושה. ציצית. שופר. לולב. מילה. כי באלו הו' כתוב לכם. בעומר. וספרתם לכם וכן בלבנה. החדש הזה לכם. וכן בציצית. והי' לכם לציצית. וכן בשופר. יום תרועה יהי'. לכם. וכן בלולב. ולקחתם לכם. וכן במילה. המול לכם כל זכר ואנו למדין חמשתן בגזירה שוה מלכם הכתוב גבי עומר וספירת העומר מעומד שנאמר מהחל חרמש בקמה אל תקרי בקמה אלא בקומה קרי' בי' בקומה ויש מצות אחרות שמברכים עליהם מעומד למצוה מן המובחר ואם לא בירך מעומד אין לחוש כגון הלל ומקרא מגילה וסוכה וי"א כלל לזה כי כל מצוה שאין בה הנאה מברכים עליה מעומד (אבודרהם). ובשעת עיטוף ראשין מברך שהחיינו. משא"כ בתפילין משום דאין מברכין שהחיינו אלא על מצוה דמזמן לזמן ומ"ש בציצית כאן היינו מטעם שקנה טלית כדין שקנה כלים חדשים. ב"י סי' כ"ב. ועי' ט"ז שם וז"ל ומ"מ בין בציצית בין בתפילין יש לברך בפעם ראשונה שמברך עליהם שהחיינו כמ"ש רמ"א ביו"ד סי' ?כ"ח לענין כיסוי הדם ומינה לכל מצות שאדם עושה בפעם ראשון מברך שהחיינו ע"ש. ועי' ע"ז סי' תרמ"ג סק"ב דמשמע דמברך לאחר העיטוף ועי' שערי תשובה סימן כ"ב. ובישועות יעקב שם סק"ב כתב דיותר נכון לברך קודם לבישה ע"ש:
ועיין בספר מאמר מרדכי סי' ח' ס"ק ט' שכתב וז"ל ראיתי כמה בני אדם וכמעט רובן ככולם שבכל ששת ימי החול מעיינים בציציותיהם כמ"ש מרן ז"ל כאן בש"ע וביום השבת אין מעיינים בהם כלל וגם אין מפרידין אותם זה מזה ולא ידעתי מאין הרגלים למנהג זה דלפננ"ד אין להם על מה שיסמכו והאריך שם וסיים ומנהגי לדקדק ולעיין בהם בשבת ולהפרידם כמו בחול ע"ש:
קונטרס אחרון
וצריך לכסות ראשו. ועי' ט"ז סי' ח' סק"ג דאפי' בלא תפלה יש ליזהר מלהיות בגילוי הראש מאחר שהעם תופסים אותו לקלות ולפריצות ואיסור גמור הוא מאחר שחוק הוא עכשיו בין העכו"ם שעושין כן תמיד תיכף כשיושבין פורקין מעליהם הכובע וא"כ זה נכלל בכלל ובחוקותיהם לא תלכו ע"ש. ובסוף שבת כסי רישך כי היכי דליהוי עלך אימת' דמרך. וכן בקדושין דף ל"ג ההוא גברא דלא מכסי רישי' אמרו כמה חציף האי גברא כו'. ואיתא במס' כלה בעובדא דההוא תינוק שעבר לפני הזקנים וראשו מגולה אמר ר"א שהוא ממזר ור"י אמר בר הנדה ורע"ק אמר ממזר ובר הנדה ושאל לאמו והודה לו שכן היה. ע"כ ירחיק עצמו בזה יותר משאר חוקותיהם ע"ש:
ועי' בכור שור (שבת) דכתב ראיתי מדקדקים אפילו במרחץ מניחים מטלית על הראש וכן נהגתי מעודי ע"ש וע"ל בהשמטה לסעי' רמ"ט.
ובס' צמח דוד ח"ש אלף הרביעי כתב וז"ל בתחילת מלכות יון הי' חכם א' באטיני עיר החכמה וי"א ברומי והי' דורש ברבים שהעם יסירו את הכובע מעל ראשם בשעת עבודתם וטעמו שמקודם היתה ההכנעה היותר גדולה בהולכי יחפי רגל כענין שנאמר הוא הולך יחף. ובהיות שהראש יותר נכבד מהרגלים יותר ההכנעה יש בפריעת הראש מבפריעת הרגלים. ומזה נתפשט המנהג שהפחות מחבירו או אפי' דומה לו מכניע את עצמו במה שפורע ומגלה את ראשו. אך המנהג הזה בין הנוצרים לבד ולא לזולתם ע"כ: The final notebook:
And one needs to cover the head: See Taz 3 on [Shulchan Arukh, Orach Chaim] Section 8, that one should be careful and not be bareheaded even outside of prayer [times], since the people understand it as lightheadedness and licentiousness. And it is fully forbidden now that it has become a practice among the idolaters always, as soon as they sit down, to remove the hat. And, if so, it is included in the category of and you shall not follow their customs [Leviticus 18:3], see there. And at the end of Shabbat [156b], "Cover your head so that you will have the fear of Your master upon you." And likewise, in Kiddushin 33a, "A certain man passed before him and did not cover his head. They said, 'How rude is this man, etc.'" And it is found in Tractate Kallah about a certain infant who passed by the elders and his head was uncovered [that] Rabbi Eliezer said he was a mamzer, and Rabbi Yehudah said he was the son of a menstruant, and Rabbi Akiva said that he was a mamzer and the son of a menstruant. So he asked his mother, and she admitted to him that it was so. Hence one should distance himself from this more than from their other practices, see there.
And see Bekhor Shor (Shabbat), who wrote, "I have seen those that are exacting, [that] even in the bathhouse, they place a cloth over the head. And I have practiced this from my youth," see there, and also see below in the addenda to Paragraph 249.
And in the book, Tzemach David, Part II, in the Fourth Millenium, he wrote, and these are his [words]: At the beginning of the Greek empire, there was a sage in Athens, the city of wisdom, and some say in Rome, and he would expound in public that people should remove their hats from upon their heads when they were working. And his reason was that earlier, the greatest humility was from those who would walk barefoot, like the matter that is stated, and he was walking barefoot (II Samuel 15:30). But since the head is more honored than the feet, there is more humility in showing the head than from showing the feet. And it is from this that the custom spread that someone lesser than his fellow, or even similar to him, should humble himself by showing and baring his head. However, this custom is only [found] among the Christians and not with anyone besides them. To here [are his words].
מברך שהחיינו. ומה שדעת רוב הפוסקים שאין לברך שהחיינו על עשיית מצוה חדשה שלא עשאה מעולם עי' ש"ך סי' כ"ח סק"ה. הלא אין לך שמחה גדולה יותר מזה. ועל פרי חדש או בגד חדש מברכין. לפי דבאמת כל מצוה אפי' ישנה צריכה להיות חדשה בכל יום כמו שאמז"ל על פסוק
והיו הדברים וגו' אשר אנכי מצוך היום על לבבך. בכל יום יהי' בעיניך כדיוטגמא חדשה. ואם יברך על מצוה החדשה שהחיינו נראה דמה שאינו מברך על הישנה הוא משום שאינה אצלו כחדשה א"כ כדי בזיון. ולזה אין מברכין כלל אפי' על מצוה החדשה. ייטב לב (עקב). ועי' ט"ה בליקוטים סעי' ק"פ:
דמברך לאחר העיטוף. מי שנתנו לו טלית להתעטף ובירך עליו וקודם עטיפה בא השמש וחטפו מידו ונתן לו טלית אחר' צריך לחזור ולברך. זכור לאברהם אוח ט'. ועי' הלק"ט ח"ש סי' קנ"ג דמי שנטל טלית ע"מ להניחה ובירך עלי' וקודם שסיים הברכה נאבד מידו (או שחטפו מידו) ימשוך בברכה וילך למקום טלית או תפילין ויסיים אקב"ו להניח תפילין. או ציצית. וע"ל בהשמטה לסעי' רי"א בד"ה כתב בספר*אם נתנו לו טלית להתעטף בו ובעת העטיפה בא השמש ואמר שבעל הטלית בא ומבקש טליתו ונתן לו אחר. אם עדיין לא לבשו א"כ סוף סוף לא יעשה רק לבישה אחת בזה שפיר אמרינן מה לי זה או זה. אבל אם כבר לבש אותו טלית והוא לא בירך רק על לבישה אחת ולא על שנים א"כ צריך לברך על השני. ספר החיים להגאון הקדוש מהרש"ק מבראד זצ"ל סי' ט':
אם נפלה טליתו שלא במתכוין וחוזר ומתעטף צריך לברך: והטעם. דאזדא ליה מצותה. מ"א סי' ח' סק"כ. ואפילו נשאר עליו טלית קטן לא מהני (באה"ט שם ס"ק י"ז) ומחצית השקל שם כתב דאפשר אם נשאר עליו טלית קטן א"צ לברך דלא גרע מפשטו סתם ולא הי' כוונתו להחזירו ואפ"ה א"צ לברך כשנשאר עליו טלית קטן: .
בענין אם יברך בבוקר על טלית קטן כתב הרב הצדיק הקדוש מוהר"ר יחזקאל אבד"ק שינאווא זצוק"ל בהסכמה להסידור דעת קדושים וז"ל ראיתי ושמעתי כמעט מכל הצדיקים שברכו על טלית קטן להתעטף בציצית שבשעת לבישה נתעטפו ברחבו לראשו וזרקו כל הד' ציצית לצד שמאל כמו בטלית גדול והשיעור הוא שיתכסה בה ראשו ורובו של קטן בן ט' ובס' תניא נתן השיעור אמה על אמה בכל צד היינו מלפניו ומלאחריו ובשם הרא"ש דאם ישן בטליתו יש לברך בכל בקר על מצות ציצית משום הפסק הלילה דפטור מציצית וטוב כשיהי' ידיו נקיות שימשמש בטליתו בשעת שמברך. ואין שייך לברך להתעטף כי אינו מתעטף אז ע"כ יש לברך על מצות ציצית. ומ"ש בטור והישן בטליתו בלילה א"צ לברך עליו בבוקר נלענ"ד ברור דנזדקר טעות תיבה א' בדברי הטור שצ"ל שאינו צריך לפשטו ולברך עליו וי"ל כי מן השמים נזדקר טעות זה כי בימיהם הי' הארבע כנפות של רובא דעלמא של שאר בגדים ולא של צמר גם לא הי' בהם השיעור שנתנו חז"ל והמ"א כתב דיש פוסקים דאין לברך רק בטלית של צמר וציצית של צמר ע"כ נפל הטעות בדברי הטור ועי"ז נסתפק הט"ז והב"ח ועשאוהו בספק ברכה שאינה צריכה (עי' ט"ז סימן ח' ס"ק ט"ז ומ"א שם ס"ק כ"א) אבל עתה שזכינו שרוב בני תורה לובשין ט"ק של צמר והוא כשיעור ודאי שפיר דמי יש לסמוך על המחבר ורמ"א ז"ל שפסקו בסתם לברך על מצות ציצית בכל בוקר אם ישן בטליתו ובשעת לבישה להתעטף וכן אני נוהג עכ"ל:
ועי' ט"ז סי' ת' סק"ז בשם הד"מ הטעם שמברכין על ט"ק בעל כי חששו לדברי הפוסקים שאין יוצאין בט"ק כזה לפי שאין בו עיטוף ולכן לא מברכין להתעטף דהוי משמע דמקיימין המצוה כתיקונו. רק מברכין להשי"ת שנתן לנו מצות ציצית ואף שאין מקיימין עכשיו כתיקונו ולזה מברכין לשון על דמשמט לשעבר וכן כתב הלבוש שס סעי' ה' ועי' פרמ"ג שם.
ובספר אשל אברהם מהדורא תנינא סי' ת' כתב וז"ל הייתי נהוג לברך על טלית קטן דצמר על מצות כמ"ש מוהרמ"א ז"ל שם סעי' ו' ואין לשנות ונוסח ברכה זו הוא בתוספתא ומ"ש בש"ע סעי' ג' לעשות גם עיטוף בט"ק אולי הרי זה גבי מי שאין לו רק ט"ק ורוצה לצאת ידי חובת מצות עיטוף והברכה שבש"ס להתעטף. אבל לפי מנהג שלנו שיש לכל א' מהנשואים טלית גדול אין צריך עיטוף בט"ק כלל:
אך זה לי כמה שנים שאני מברך רק על טלית גדול להתעטף ופוטר בזה גם ט"ק מהברכה כו' כיון שבלאו הכי בעת לבישת הט"ק א"א לברך עליו מצד שאין הידים נקיות וכיון דאדחי אדחי ומ"מ אני נהוג כעת להרהר הברכה בעת לבישת הט"ק כי בהרהור אין שום קפידא בידים שאינם נקיות וגליתי דעתי פעם א' על כל ימי חיי ברכה הסתמית שעל הטלית גדול קאי גם על הט"ק גם אם אשכח בשום פעם מלכוון להוציא הט"ק בברכה עכ"ל:
יחזיר ב' ציציות לפניו וב' ציציות לאחריו כדי שיהא מסובב במצוות. ויש נוהגין לשום צד ימין על כתף שמאל כדי שיהי' מסובב בציצית. ש"ע הרב סי' ח'. ועי' שו"ת הרדב"ז ח"ג סי' תקע"א דצריך שישליך ד' הכנפות על צד השמאל ולא יהי' מהם כלום על צד הימין לתקן את יצר הרע דכתיב ולא תתורו וכו':
עוד כתב איתא במדרש שגבריאל הי' מכריז ואומר למי ים סוף שלא ישטפו את ישראל שעתידין להתעטף בציצית מאחוריהם משמע שבשעת העטיפה יהי' כל הטלית והציצית מאחוריו ע"ש:
לברך קודם לבישה. ובסידר לב שמח כתב וז"ל כל המצות מברך עליהם עובר לעשייתן. בטלית לאחר ששם על ראשו אלא שלא שם הציצית בידו ולא השליכו לאחוריו.