טעם. שאומרים הכהנים באהבה. משום דאיתא בזוהר כל כהן דלא רחים לעמא או עמא לא רחמין לי' לא ישא כפיו. מ"א סי' קכ"ח ס"ק י"ח:
קונטרס אחרון
באהבה. הספר אגרא דכלה (נשא) כתב בשם אדמו"ר הרב הקדוש מוהר"ר יעקב יצחק מ"כ בק"ק לובלין זצוק"ל כי אמו"ר להם הוא מלשון אהבה מלשון את י"י האמרת היום. כמבואר בזהר שצריך לברך את ישראל באהבה. וזה נוסח הברכה כנודע. ומה שאין אומרים הברכה בלשון רבים יברככם וישמרכם. מפני כשיאמרו בלשון רבים אזי יהי' המשמעות על כל העולם. וא"כ גם אוה"ע יהנו ח"ו מאותו הברכה. ע"כ צוה ית"ש לומר בלשון יחיד ואינו נכנס בגדר הברכה רק עם המיוחד. וז"ש כה תברכו את ב"י אמור לה"ם דייקא תצמצמו את הברכה לבל תלך רק לישראל עם קרובו:
והראוי לומר הברכה יברכנ"ו וישמרנ"ו כדי לכלול א"ע עם ברכת ישראל. אבל באמת השי"ת צוה לכהנים שלא יכללו א"ע בברכה זו דהנה המצוה מוטלת עליהם למצות עשה ומצות לאו ליהנות ניתנו והבטיח להם השי"ת שהוא יברכם לכהנים. וז"ש אמו"ר לה"ם לנוכח רק לישראל יברכך וכו':