1
טעם. דיש לברך על היכא דקדים בשולה דפת המוציא. כי בזה נאחזים החיצונים היותו מוקדם ולכך צריכים לברך עליו ולקדשו בברכה ולבטל מהם כחו דיצה"ר. יערות דבש ח"ש:*כי כל ראשית ס"א שולט בו כי קליפה קודם לפרי ובראשית הי' תוהו ובוהו וכן קין הוא ראשית ולכך ביכורי ראשית תביא בית ד' כי לולא זאת שולטים חיצונים בו עד שאמרו כי לכך נאמר במרגלים והימים ימי ביכורי ענבים להורות כי בבכורים שולט יצה"ר כי בכל המוקדם לחיצונים אחיזה ומרגלים אכלו מהם ובאו לכלל חטא. ולכך צוה תורה קדש לי כל בכור להוציאך במצוה זאת מעל יצה"ר. שם:
ונראה דע"כ נוהגין דהפת שיש לו קצה אחד או שני קצוות חותכין מעט מהקצוות. כדי לבטל כחם. ורמז לזה כל ערל לא יאכל בו: