טעם. שהכוס שטעונין לברכת המזון צריך שיהיה משל יין מפני שהיין הוא המשובח שבמשקין ונאה לברך עליו לשם יתברך ואם אין יין מצוי באותו מקום או שהוא ביוקר והשכר או שאר משקין הוי חמר מדינה מברכין עליה חוץ מן המים. וטעם. שאין מברכין על המים אפי' אין לו שאר משקין. כיון שאין שותין אותן אלא מתוך צמא ודוחק גדול שאין זנין את האדם אינן נקראין משקה ק"ו חמר מדינה. לבוש סי' קפ"ב סעי' ב' ועי' מ"א שם סק"ב וט"ז שם סק"א. וע"ל סעי' רפ"ה וסעי' רפ"ו:
קונטרס אחרון
צריך שיהי' משל יין. עיין או"ח סי' ק"צ סעי' ג' דכל דבר שצריך כוס צריך לשתות ממנו כמלא לוגמיו. ועי' ט"ז סי' ר"י סק"א דביי"ש צריך לברך ברכה אחרונה אם שתה כדרך שבני אדם שותין בפעם א' או אפי' בשתי פעמים כשאין הפסק ביניהם כשיעור שתיית רביעית אע"ג באין שם רביעית כיון דראוי למזוג בו מים עד רביעית וא"א לשתות רביעית לסתם אדם קרינן ביה שפיר ושבעת. ועי' שם סימן ק"צ סק"ג דיש חיוב לברך אם שתה מלא לוגמיו מכוס גדול' או אפי' פחות מזה אם שתה רוב הכוס כמו לענין כוס של ברכה. והוא דשתה ד' חומשי ביצה. וכתב כן אף ביין ע"ש. ועי' באר היטב שם סק"ו בשם א"ר שדחה דברי הט"ז והעלה דלעולם צריך רביעית שלם ע"ש*ובסידור יעב"ץ כ' דשיעור שתי' דכוס ברכה לכתחילה צריך רביעית שלם ובדיעבד סגי ברוב רביעית ואין שתיית שנים ויותר מצטרפת לכשיעור. וי"א שמצטרפת לכן לכתחילה צריך המברך לשתות כשיעור ואעפ"כ מצוה שיטעמו כולן והיכא דלא אפשר שתיית כולן מצטרפת. אבל פשיטא שאין חובת ברכה אחרונה עליהן עד שישתה א' מהן לפחות שיעור כזית ע"ש: . ומ"א שם סק"ד כתב וז"ל ויש רוצין לומר דעל יין שרף מברך בפחות מכזית דבפורתא מייתבא דעתיה ול"נ דבעי כשיעור דהא בודאי יש יינות חזקים ומאכלים טובים כיין מרקחת דבפורתא מייתבא דעתיה ואפ"ה בעי' כשיעור דלא חלקו רז"ל בשיעורים. ועי' מחצית השקל סי' קע"ד ס"ק י"ד דיש ליזהר שלא לשתות יי"ש קודם סעודה שיעור שב"א שותים בפ"א להוציא א"ע מפלוגתיה הט"ז ומ"א ע"ש: ועי' ט"ה סעי' רצ"ט בהשמטה בד"ה ועי'.