טעם. שצריך ערוי ג' פעמים עליהם. כי בתלתא הוי חזקה והולך לו. אבל בשאר ענינים בשפיכה אחת עליהם כראוי מועיל. (סדה"י):*ואלו דברים שצריכין נטילה במים הקם מהמטה והיוצא מבית הכסא ומבית המרחץ כו' מי שעשה אחת מכל אלו ולא נטל ידיו אם ת"ח הוא תלמודו משתכח הימנו ואם אינו ת"ח יוצא מדעתו א"ח סי' ד'. כתב א"ר שם מ"ש יוצא מדעתו שמעתי דבא לידי חטא דאין אדם חוטא אא"כ נכנס בו רוח שטות ע"כ. ובספר קב הישר כתב דכל מי שנזהר בנטילתן הנ"ל לא במהרה יבא חטא לידו. וכל מי שאינו נזהר בהן בוודאי יבא לידי חטאים גדולים כי מי שמקיל בזה יסובבהו אותן הקליפות ששולטין במקומות הזוהמא אבל ע"י הנטילת מים מוכרחים הקליפות להרחיק מן האדם:
והיוצא מבה"כ כתב המ"א סי' ר' ס"ק י"ז דא"צ ליטול ג"פ ובסי' ז' סק"א כתב בשם הזוהר דצריך ג"פ וחולק עליו. ועי' שערי תשובה סי' ד' סק"כ שכתב דרבנן קשישאי רחצו ג"פ וגם רחצו פ"א אם חלצו בתי רגלים של עור וכן כתב בקיצור של"ה בשם ספר היכל הקודש דהיוצא מביה"כ קבוע צריך לערות על ידיו ג"פ:
ובספר דברי יחזקאל כתב בשם הרב הצדיק הקדוש מוהר"ר מאיר מפרעמישלאן זצוק"ל שהי' מרגלא בפומא דהשלחן ערוך או"ח (סי' א') התחיל בזה הלשון יתגבר כארי לעמוד בבוקר לעבודת בוראו. וכתב הרמ"א ז"ל ובשכבו על משכבו ידע לפני מי הוא שוכב. וקשה דהמחבר מדבר מענין עמידה ולמה ידבר הרמ"א עתה מענין שכיבה שהוא דבר אחר. מה ירצה הרמ"א ז"ל בזה. אלא שהי' קשה להרמ"א דהמחבר כתב בסתם יתגבר כארי לעמוד בבוקר לעבודת בוראו. דמי ראה איש ששוכב א"ע לישן כסוס שיתגבר כארי לעמוד. הלא אם ילך לשכב כסוס יקום ג"כ כסוס, רק אם ישכיב א"ע כארי יתגבר לעמוד כארי. לכן כתב הרמ"א פירושו ובשכבו על משכבו ידע לפני מי הוא שוכב ואז יתגבר לעמוד כארי. וזהו אם זכרתיך על יצועי באשמורות אהגה בך:
קונטרס אחרון
לערות על ידיו ג' פעמים. ובענין שבכמה מקומות המנהג להעמיד חבית מים בבית המדרש וכל א' תוחב שם את ידיו אפי' לאחר שעשה צרכיו יש להסתפק אי מהני כי לדברי הט"ז בסי' ד' סק"ג שכתב דלרוח רע בעי עירוי ג"פ דוקא. ושכשוך בכלי אפי' ק' פעמים לא חשוב אלא אחד שמיד נטמאו המים. א"כ לדברי האומרים דהיוצא מביה"כ צריך לרחוץ ג"פ דוקא צריך להיות השכשוך עכ"פ בג' מימות מחולפים. ואפי' להאומרים דסגי בפ"א י"ל דבשכשוך נטמאו המים ושוב אין ראויין לאחר. ולכן יזהרו לעשות כלי לשאוב בו מן החביות ולערות על ידיו. כתר תורה בזר זהב.