טעם. שאין מברכין שהחיינו על הריח. משום דמהריח הנשמה נהנית והנשמה הוא נצחיית ואין שייך לברך שהחיינו. כרם שלמה בשם ספר בגדי ישע:*ובספר בני יששכר מאמרי חדש סיון מאמר ר' כתב על מה שאמז"ל במס' ברכות מנין שמברכין על הריח שנאמר כל הנשמה תהלל וכו' וז"ל ותמי' לי למה הוצרכו ללימוד הלא חז"ל גזרו אומר אסור ליהנות מהעוה"ז בלא ברכ'. ואדרבה אותן ההנאות שלא תקנו לנו ברכה נתחבטו הפוסקים ראשונים ואחרונים להמציא תירוצים למה היתה כזאת כגון על שמועת כלי זמר ושיר וכדומה. וא"כ מה זאת שלולה. מנין שמברכין על הרי"ח. למה לא יברכו כיון דהוא הנאת עוה"ז. אבל הענין הוא דהנה ע"י חטא אדה"ר נתערב בכל דבר טוב ורע. ומן הצורך לאדם לברר מכל דבר הטוב מן הרע. וניתקן ברכה לכל דבר וע"י הברכ' מבררים הטוב לחלקו ית"ש. דהיינו שנעשה מהנא' ההיא דם ובשר על האדם וילך בכח האכיל' ההוא לתור' ולמצות והמותרות היא הרע נדחה מן הגוף. והנה כל החושים נזכרו אצל חטא האדם. ותרא האשה וכו' ותקח וכו' ותאכל וכו' ותתן. ויאכל וישמעו. ויאמר וכו' אבל חיש הריח לא נזכר. הנה נרא' כי חוש הריח לא נפגם כ"כ בחטא אדם כמו שארי החושים. וכיון שהוא כן. הנה יש סברא שלא לברך על הריח. אבל להיות שאעפ"כ הגוף נתגשם בחטא אדם ע"כ הצריכו להביא ראי' ע"ז מן המקר' כל הנשמה וכו':