טעם. שאין מברכין ברכה אחרונה על הריח. משום דהנאה מועטת הוא שנפסק מיד ודומה למאכל שנתעכל במעיו. רש"י נדה דף כ"ב. ועי' מ"א סי' רי"ו ס"ק א' דמה"ט אין מברכין עליו שהחיינו. עוד טעם. דאין מברכין אלא על דבר שהגוף נהנה ממנו. כל בו*כתב בשכנה"ג בשם הרב מהר"י אבולעפי"א שאין לברך ברכה אחרונ' על שתיית הקאוו"י שמחמת חומה רגילים לשתותה לאט לאט ושוהין מתחלת השתיה עד סופה טפי מרביעית ע"כ. ואנשי מעשה מניחין אותה שיצנן ואח"כ שותין אותה ומברכין. כי כיון שהוא קצת מצונן יכול לשתות רביעית בלא הפסק בכדי שתיית רביעית ושפיר מברך ברכ' אחרונ'. באר היטב סי' ר"ד ס"ק י"ב בשם יד אהרן ועי' שערי תשוב' שם:
קונטרס אחרון
שנתעכל במעיו. ומטעם זה תקנו על פחות מכזית ברכה ראשונה ולא ברכה אחרונה. כיון ששיעור הברכה בברהמ"ז וכל שאר הנאת מאכל עד שיתחיל להתעכל ובפחות מכזית מיד נתעכל. מהר"ם שי"ף בדרושים. ועי' קונ"א בהשמטה לסעי' תתרע"ג.
שהגוף נהנה ממנו. אם אוכל או שותה איזה דבר לרפואה אומר. יהי רצון מלפניך ה' אלהי שיהא עסק זה לי לרפואה בתוך חולי עמך ישראל כי רופא חנם אתה. מ"א סי' ר"ל סק"ו. ואם הדבר הוא שנהנה ממנו יברך ויטעום ואח"כ יאמר יה"ר.
על שתיית הקאוו"י. כשבא לשתות קאוו"י או טע"ה טוב לברך על הצוקר וכיוצא שברכתו שהכל ולכוון ג"כ על הקאוו"י או על הטע"ה מטעם די"א לברך עליהם בפה"א וי"א בפה"ע וי"א שהכל. עי' באה"ט סי' ר"ב ס"ק י"ט. ע"כ טוב לברך על הצוקער בתחלה. ארחות חיים סימן ר"ד בשם ס' כף החיים:
ובס' הדרת קודש שם כ' ע"ז ולא ידעתי מה הועילו חכמים בתקנתן דסוף סוף אינו יברך רק שהכל ואדרבא כשישכח לכוון בפירוש לפטור הקאווע יהי' יותר סברא לברך ברכה הראוי' לו להנך פוסקים עכ"ל. וראיתי רבים נהגו שטובלין הצוקער בהקאווע או בהטע"ה ומברכין על הצוקער שהכל ויפה הם עושים:
ואנשי מעשה מניחין אותו שיצטנן. ובס' א"ח סי' ר"ד אות ה' בהגהות כ' וז"ל בדין שתיית קאווע וטע"ה רותח מצאתי בתשו' פמ"א ח"ב סי' כ"ז ומוצל מאש סי' ט"ז שהוכיחו לברך בנ"ר. וכן נהגו הגאון בעל שו"מ והגאון בעל מנחת חינוך והוא הוסיף שלדעתו אם שתהו פושרין שהוא שלא כדרך שתייתו אין לברך בנ"ר ע"ש ועי' משנה למלך הלכות ברכות פ"ג:
ועי' הלק"ט ח"א סי' ט' כתב המני"ח כיון די"א דשיעור שתייה כשיעור אכילה. עיין סימן תרי"ב סעיף י'. ואי אפשר שישהה בו האדם מגמיעה לגמיעה שיעור אכילת ד' ביצים ע"כ צריך לברך ברכה אחרונה על הקאווע. ובפרט דלתלמידי הר"י מברכין לבסוף אף שאין שם שיעור ע"כ. ובד"ח כתב ג"כ דצירוף שתייה כשיעור אכילת פרס וכתב ואף שיש חולקין ספק ברכות להקל ע"ש: