עוד טעם. כדי להוציא מי שאינו בקי. ונהגו לומר אותו בקול רם ומעומד. וטעמא. משום שהוא עדות להקב"ה על מעשה בראשית וכתיב ועמדו שני האנשים ודרשינן אלו העדים שצריכין להעיד ביחד ומעומד. טור סי' רס"ח ועי' לבוש שם סעי' ז':*ובישועות יעקב סימן רס"ח סק"א ביאר מה דאית' שבת דף קי"ט כל האומר ויכלו שני מה"ש מניחין ידיהם על ראשו ואומרים לו וסר עונך וחטאתך תכפר. לפי שאמר כל האומר ויכלו מעיד שהקב"ה ברא העולם ולכך צריך לומר בעמידה דמצות עדים בעמיד'. והנה כשהעד רשע אין ממש בעדותו ולכך קיי"ל דעדי הגט צריכים להרהר בתשוב' ולכך אומרים לו וסר עונך למען יהי' ישראל עדים כשרים ע"ש:
ואין לדבר בשעה שאומרים ויכלו ולא בשעה שאומר הש"ץ ברכה מעין שבע. ומעשה בחסיד א' שראה לחסיד א' במותו (פי' בחלום לאחר מותו) ופניו מוריקות א"ל למה פניך מוריקות א"ל מפני שהייתי מדבר בויכלו בשעה שהיו הצבור אומרים ובמגן אבות ובויתגדל. טור סי' רס"ח בשם ס"ח. ובס' עבודת הקודש כ' בשם גורי האריז"ל דאם גמר תפלתו בלחש ועדיין הש"ץ אינו מתחיל החזרה חטא חמור לדבר בין לחש לחזרה: