טעם. שאסור ליקח רצועה של ראש וליתן בשל יד. מפני שאין מורידין מקדושה חמורה לקדושה קלה. מנחות דף ל"ד ע"ב ועיין באר היטב סי' נ"ד ס"ק ז' בשם יד אליה' וז"ל רצועות שנמצאו ואינם יודעים אם הם של רש"י או של ר"ת אם באותו מקום נוהגים להניחם שני זוגות יניחם לאיזהו שירצה ואם הוא במקום שהרוב מניחים של רש"י יניחם בשל רש"י ע"ש*ותפילין של ר"ת הם במעלה יותר מתפילין של רש"י ומפני שהם גדולים במעלתן אין רוב העולם יכולין לפעול אותו הפעולה בהנחתם לכן נמנעו מלהניחם. עטרת זקנים סי' ל"ד בשם האר"י:
ולענין אם לבש של ר"ת בחושבו שהם של רש"י והתפלל בהם וכאשר סלקם ראה שהם של ר"ת יניח אח"כ תפילין של רש"י ויברך עליהם. עבודת הקודש קשר גודל סי' ג' סעיף כ"ד. ובשו"ת דברי חיים יו"ד ח"ב סי' פ"ב כ' וז"ל הנה קבלה ביד כל החסידים מלובלין מרבינו בעהמ"ח דברי אמת שא"צ לברך עוד הפעם אולם אני אמרתי לחלק. שמי שדרכו להניח ב' זוגות א"צ לברך שנית שהרי דעתו הי' להניח שתיהן אבל מי שאינו מניח בשום פעם שתי זוגות הוי נמלך ופשוט שצריך לברך ע"ש: וטעם שנקראת מעברתא. ע"ש שצריך שלא יהיו הרצועות קבועות אלא מעבירין ומושכן לכל צד שירצה. תוס' מנחות דף ל"ה ע"א בד"ה מעברתא. כתב א"ר סי' מ' סק"ה דמי שנופלין לו תפילין יתענה באותו יום. ואם נפלו תפילין עם הכיס שלהם יתן פרוטה לצדקה ע"ש:
קונטרס אחרון
שאין מורידין מקדושה חמורה לקדושה קלה. ולענין אם נפסקה רצועה של יד סמוך לקשר אם מותר להפוך ראש האחר למעלה ולעשות בו קשר עי' הלק"ט ח"ש סי' נ"א דכתב דלענין דינא כל שהוא גוף א' מה למעלה מה למטה כל שאין דרך גדולתו בכך כגון שופר ולולב ע"ש. ועי' באה"ט סי' מ"ב סק"ב. ועי' אשל אברהם שם שכתב דגם המ"א מתיר להפוך אם לא יגיע מקום הקשר למקום הכריכות ממש בין אם יגיע אחר כל הכריכות בין אם יגיע לבין ז' הכריכות ובין ג' כריכות שעל האצבע. שכנראה שעיקר כוונת המ"א על עצם היו"ד ואולי על הקשרים שע"י נעשים הלולאות. ואולי על הלולאות עצמם אין קפידא לכ"ע. ואולי גם על הז' כריכות אין קפידא. כי רק הכריכה שעל האצבע יש לה סמך בש"ס. והרי מוטב מלהורידו לגמרי לקצצו שיהי' תועלת להכריכות דשווינהו עם ב"י חובה ע"ע. גם יש סברא שכל הרצועה אחת ואין הפרש בין מקומותיה בפרט ע"ש.
ועי' במגן גבורים סי' מ"ב שכ' עפמ"ש הט"ז בא"ח סי' קנ"ד סק"ז דכי אמרינן דאין מורידין לקדושה קטנה היינו כ"ז שראוי לקדושה גדולה. אבל אם אין ראויה לזה רק לקלה עדיף שיעשה לכל הפחות קדושה קלה ממה שתהי' פנוי' ותגנז. ה"נ אם לא יעשה בהרצועה להפכה ע"כ תגנז עדיף להורידה לקדושה קלה. וראי' ממטפחת שבלה עושין תכריכין למת:
ובענין הספסלים של ביהכ"נ עשויים לישב עליהם ובתוכם תיבות אשר בתוכן התפילין אם מותר לישב עליהם. עי' פחד יצחק אות ס' שהאריך בזה וכ' שאסור לישב על הספסלים שיש בהן תפילין או שום ספרי קודש באיזה כתב שיהי' משום בזיון שיושבין ועגבותיהן כנגד התפילין ממש. אף כי יהי' כלי בתוך כלי מ"ש. ועי' שע"ת סי' מ' סק"ה דכ' בשם אוהל יעקב להתיר היכא דאיכא גובה טפח בינם לבין התפילין המונחים שם ע"כ. וסיים שבעל נפש יש לו להחמיר גם בזה כי תפילין יש להזהר בקדושתן מאד ע"ש:
ועי' ב"י סי' רפ"ב בשם ה"ר מנוח דשלא בשעת בית המדרש אסור לישב בשוה עם ספרים. אבל בזמן בית המדרש והמקום צר לתלמידים מותר לישב בשוה עם הספרים והפירושים וכך נוהג ה"ר משולם מבדרש"י כשלא הי' במקום בית המדרש הי' מדקדק שיהי' הספר נתון ע"ג ד"א כל שהו. ובשם בעל ספר ארחות חיים כתב שאין להקל בדבר שלא יראה כמזלזל בכבוד הספרים ע"ש. ובקיצור של"ה כ' שהספרים יהי' מונחים טפח יותר גבוה מהיושב וכן אל יניח ספרים על המטה:
וכן כתב בשו"ת הרדב"ז ח"ג סי' תקט"ו דמנהג יפה הוא שלא ישב אדם על מטה או ספסל שיש עליו אפי' ספרי התלמוד והפוסקים וכן תפילין ואפי' מונחין בתוך תיקן אם לא יהי' גבוה טפח כדי לתת כבוד והידור לכל דבר שיש בו קדושה מצד עצמו:
יניחם בשל רש"י ע"ש. יכול לעשות רצועות לתפילין של רש"י ולהתנות שלכשירצה יוכל להסירם משם לתלותם בתפילין של ר"ת וכן להיפך. שערי תשובה שם סק"ז בשם מח"ב.
יתן פרוטה לצדקה. ובספר א"ל אברהם מהדורא תנינא סי' מ"ד כתב דגם בתפילין דר"ת ז"ל יש לחשוש אם א' מהזוג הגיע לארץ בלא הכיס גם שהרצועה בידו או תענית או צדקה ראוי ע"כ:
ובשו"ת מהר"י מברונא סי' קכ"ז כתב לנערים הוריתי שילמדו ב' או ג' שעות יותר בו ביום. ועי' בהשמטה לסעי' תר"פ:
בשם האריז"ל. ובספר אשל אברהם סי' כ"ה כתב וז"ל אודות תפילין דר"ת שאין להסיח ביניהם. בבאה"ט ס"ק י"א נראה דגם ב"ה וב"ש אין לענות וכמו בפסוקי דזמרה. וגם שאין זה שיחת תולין מ"מ אינו בגדר אמנם או קדיש שכתב לענות דמשמע דפחות מזה בהדרגה אין לענות כו'. ואפשר לסמוך א"ע על הרהור גבי ב"ה וב"ש שזה עצה טובה בכל המבוכות כמ"ש הט"ז ז"ל סי' ס"ב ועיין תוס' ברכות דף י"ג בד"ה ובאמצע דבמקום שאסור לספר אסור לדבר אפילו בלשון הקודש.
ובסי' כ"ח כ' כמו שנכון שלא להפסיק בין תפילין של יד לתש"ר*אם אחד מניח תפילין וקודם שהניח תפילין של ראש שמע מאחר שבירך על תפילין של יד מותר לענות אמן. שו"ת פנים מאירות סי' נ"ט: גם דרבינו תם גם בדברי תורה וכמ"ש במק"א בזה. כך נכון ליזהר באילו בחליצת תפילין שלא להפסיק בין תפילין ש"י לתש"ר של רש"י או גם דר"ת.*בספר כתב יושר כתב דצריך ליזהר מאד בתפילין דר"ת וקדושתם גדולה משל רש"י. ומה שאמרז"ל המניח תפילין מאריך ימים זה קאי על תפילין דר"ת. כי הם מעולם הנקרא חכמה. והחכמה תחי' את בעליה כתיב. ומי שאינו מניח תפילין דר"ת גורם להסתלק אור החכמה למעלה ח"ו. ובס' לבושי מכלול סי' י"ח כתב בשם שו"ת מן השמים דהשי"ת פוסק כר"ת: כיון שנכון שיהי' הוי"ה אחת לשניהם. כ"ה נכון גם בחליצתן וצ"ע בזה כי יש סברה כי ההוי"ה הוא בקיום הנחה העושה מצוה ע"ש:
ועי' שערי תשובה סי' ל"ד סק"ו בשם מכתם לדוד סי' ד' דאם אין לו של רש"י רק של ר"ת ילבשם גם שחרית בלא ברכה*ועי' עצי עדן להרב הצדיק הקדוש מקאמארנא זצוק"ל מנחות פ"ד מ' א' דבכה"ג ודא שצריך עליהם לברך. ולא יברך אלא להניח וכתב טעם לדבריו ע"ש: ובמנחה אע"פ שיש לו של רש"י לא יניח אלא של ר"ת על דרך האמת ולא יברך ע"ש.
ובסק"ג כתב וז"ל בס' פנים מאירות ח"א סי' ס"ז כתב שהמניח תפילין של ר"ת בלא ברכה וקורא בהם ק"ש רשאי להפסיק באמצע הפרק מפני הכבוד. ומ"מ לא ישיח שיחה בטילה ע"כ. ונראה להחמיר להפסיק אף מפני הכבוד ע"ש.
ובספר ארחות חיים שם אות ט' כתב בשם מק"מ שבספר דעת קדושים סק"ט שזהו כשקורא בזמנה. אבל בקורא כשעבר זמנה דהוי רק כקורא בתורה רשאי להפסיק לצורך ע"ש.
והחילוק שבין תפילין של רש"י לר"ת. סדרן של רש"י קדש לי. והי' כי יביאך. והי' אם שמוע. מימינו של קורא שהוא משמאל של המניח. וסדרן של ר"ת קדש לי. והי' כי יביאך. והי' אם שמוע. שמע. היינו שמע מבחוץ. והי' אם שמוע מבפנים.*ומיהו גם לדברי ר"ת צריך לכתבן כסדר שהן כתובין בתורה קדש. והי' כי יביאך. שמע. והי' אם שמוע. ואם כתבן שלא כסדרן יגנזו. ובתפילין של יד שהם כתובים בקלף אחד יניח חלק לפ' ג' שהיא והי' אם שמוע. ויכתוב פ' ד' שהיא שמע ואח"כ יכתוב והי' אם שמוע על החלק שהניח. הרא"ש בהלכות קטנות ובס' ארחות חיים סי' ל"ב כתב בשם שו"ת שו"מ מהד"ת סימן ע"ד שכ' להתיר באחד שנפסל לו תפילין ש"י דיכול ליטול של יד מאחר כדי להתפלל ואינו חושש שמא הם שלכס"ד וזה אפילו בתפלין של רש"י ע"ש: עי' מנחות ל"ד. ובתוס' שם בד"ה והקורא:
ובענין תפילין של שמושא רבה. כתב בס' ארחות חיים סי' ל"ד אות ב' וז"ל עי' שו"ת הרמב"ם החילוק שבין תפילין של שמושא משל רש"י מהפ"ח נראה דאינו רק מהתגין לבד שמקפיד בהם והוא דחה דבריו דאם הקפידא הוא רק מהתגין הא נוכל לתייג של רש"י שלנו כדעת הש"ר דהא רש"י לא מקפיד כלל מהתגין הצריכים.
אמנם בספר מאמר מרדכי עה"ת בסוף בליקוטים כתב ששמע מרבינו הקדוש מוהר"ר צבי מזידיטשוב זצוק"ל שצוה עליו לעיין בדבר ואחר העיון העלה שם שאין שום חילוק בין תפילין דרש"י לשל תפילין של ש"ר רק לענין הבתים דלשיטת הש"ר צריכין להיות הבתים אצבעיים על אצבעיים דוקא. ועי' בס' פרי קודש הלולים מ"ש בזה. ועי' בפע"ח שער התפילין פ"י וז"ל ואח"כ צוה לעשות לו תפילין של שמושא רבא כסברת רש"י זצלל"ה אלא שהי' אצבעיים על אצבעיים מרובע כנזכר בש"ר ותפילין אלו הי' מניח במנחה תמיד והי' אומר כי התפילין אלו עולין כב' הסברות כרש"י וכר"ת כו' ע"ש. ועי' כסף משנה הלכות תפילין פ"ג דכתב על מה שכתב הרמב"ם וכל התפירות יהי' החוט שלהם סובב משתי רוחות שהטעם הוא מפני שהם מפרשים כן מ"ש בשימושא רבה על מספר התפירות שהם י"ב בר מדעיל ונפיק:
מחויב האדם לומר בכל יום הד' פרשיות של תפילין בעודם התפילין עליו. וצריך לאומרם כסדר שהן כתובים בתורה. קדש לי. והי' כי יביאך. שמע. והי' אם שמוע. ע"כ צריך לומר הב' פרשיות קדש לי והי' כי יביאך קודם שיתחיל לומר ברוך שאמר. אור צדיקים.