1
עוד טעם. כי היכי דתיתי הסעודה ביקרא דשבתא ולטעם זה לא יגלהו עד אחר הקידוש אבל לטעם הראשון מיד כשבירך בפה"ג רשאי לגלותו. מ"א שם ס"ק כ':
2
קונטרס אחרון
עד לאחר שבירך ברכת המוציא. ובספר אשל אברהם סי' ער"א כתב הטעם כיון שבליל שבת ק' אזדמן ברכאן אכל שתא יומא דשבתא כידוע מהזוהר הק' לזה עושים זכר למן בשבת"ק וכ"ה בבחי' ויברך את יום השביעי והברכה שורה בסמוי מעין. וברכו במן דששי וקדשו במה שהי' משנה. ועי"ז נכון לכסות גם בשחרית שבת"ק וסעודה ג' כי אין הטעם מצד שלא יראה בשתו לבד שזה לא שייך רק בלילה או בשעת קידושא רבא מה שאין כן טעם דברכה שייך תמיד וכ"ה עצהיו"ט ע"ש: