טעם. שתקנו לומר אדון עולם קודם התפלה ואחר התפלה. כי הוא כמוסר מודעא שעל כוונה זו יזכור השמות. והנה אדון עולם וכו' היא הקדמה לשם אדני. בלי ראשית וכו' ולו העוז והמשרה היא הקדמה לשם אלקים דהיינו תקיף ובעל היכולת. והוא היה והוא הוה וכו' היא הקדמה לשם הוי' ב"ה ע"כ צריך לכוין מאוד באמרו אדון עולם ואח"כ על הקדמה זו יזכור כל השמות. בשם הרב הקדוש מאפטא זצ"ל. וע"ל סעיף תתכ"ט בהשמטה:
קונטרס אחרון
אדון עולם קודם התפלה. כתב א"ר סימן מ"ו אות י'. בשם תשובת רש"ל וז"ל אני מתחיל ברוב חסדך ומדלג מה טובו שאמרו בלעם. ואף הוא אמרו לקללה ופסוק האחרון ואני תפלתי אני מדלגו כי אין לאמרו אלא במקום שקבעו חכמים דהיינו במנחה בשבת ע"ש:
ובספר קיצור של"ה כתב בשם ר"י החסיד ורב האי גאון ורב שרירא גאון כל שמכוון בעת התחלת אדון עולם שהוא שיר נאה ומשובח ערב אני בדבר שתפלתו נשמעת ואין שטן מקטרג על תפלתו. ואין שטן ופגע רע בר"ה ויו"כ בתפלתו ואויבים נופלים תחתיו. וי"א אף היצה"ר משלים אתו. ואפשר מזה הטעם נתפשט המנהג שאומרין אותו קודם כל ברכה ותהלה וגם לאחר התפלה עכ"ל.
ובספר דברי קהלת פי' בידך אפקיד רוחי בעת אישן ומ"ש ואעירה ואם רוחי גויתי פירושו אחר שאפקיד רוחי בעת שינה אעיר בבוקר ואז מוצא אני גויתי עם רותי יתד אחר שנפרדו בעת שינה הדומה למות ה' לי עד אתה ולא אירא גם להבא. ומה שאמר ואעירה בחרוז הקדום ולא באחרון עם ועם רותי גויתי. כדי להשוות מספר התנועות וסופי החרוזים וכן דרך שיר.
וקבלה מרבינו יהודה חסיד זצ"ל אדם היוצא מן ביתו שחרית קודם שיתפלל יש לו לומר פסוק זה שמע ישראל ה' אלקינו ה' אחד. תשב"ץ סי' רמ"ח: