טעם. שאין אומרים בשבת אשר בחר בנו מכל עם ורוממנו מכל לשון כמו בימים טובים. לפי שבמרה נצטוו על השבת שנאמר שם שם לו חק ומשפט ושם נסהו ואמרו ז"ל שבת ודינין במרה אפקוד ועדיין לא בחר בהם הקב"ה עד שנתן להם התורה אבל כשנצטוו על ימים טובים כבר נתן להם התורה ובחר בהם ולכך אין אומרים בשבת אשר בחר בנו וגם אין אומרים בשבת ורוממנו לפי שקאי על הנסים גדולים שדליתני על אויבי ולכן ארוממך וימים טובים נצטוו בהם ע"י נסים ונפלאות שעשה עמהם הקב"ה אבל שבת לא נצטוו בו ע"י נסים ונפלאות אלא על שם ששבת בו ממלאכה ולכך א"א בשבת ורוממנו מכל לשון.*ועי' חק יעקב סימן תפ"ח ס"ק ד' דבשבת וי"ט יקדשו שנים או יותר ביחד והטעם אגב דחביב עלייהו כיון שמזכירים שבחר בנו הקב"ה ונתן לנו שבתות למנוחה ומועדים לשמחה זכרון ליציאת מצרים יהבי דעתייהו ושמעי אע"ג דבעלמ' תרי קלא לא משתמעי ע"ש. ועי' תוספות שבת סימן רע"ג ס"ק י' וז"ל והעולם נהגו לקדש כל א' וא' בפ"ע ולא ידענא למה עי"ש. ובפרט שרבים נותנים לקטן שהגיע לחנוך לקדש על כוס קטן פחות מרביעית והוי ברכה לבטלה (עי' לבוש סי' ער"א סעיף י"ג) והוא עובר על לא תשא ועוד שאין יוצא ידי קידוש ומבטל האב מצות חינוך שהוא מצות עשה דרבנן אבל אם יקדשו כולם כאחד הוי כאלו כל אחד ואחד יש לו כוס שיעור רביעית ובשו"ת פנים מאירות ח"ב שאלה ה' כתב דאותו שבירך תחיל' לא יענה אמן אחר חבירו קודם שיטעום דהוי הפסק וגם קודם שבירך לא יענה אמן דא"כ מה שיברך אח"כ הוי ברכה לבטלה: אבודרהם:
קונטרס אחרון
יקדשו שנים או יותר ביחד. כתב בצוואות הגאון הקדוש מו"ה נפתלי כ"ץ זצוק"ל וז"ל שמעתי מנהג הגאון בעל ט"ז שהי' אומר הקידוש של שבת ויו"ט תמיד מתוך הספר. ואמר הטעם מלבד שיש קדושה באותיות. ג"כ מהאי טעמא. שפעמים שמתארח אצל עם הארץ או שמיסב עמו בבית אחד ועם הארץ אינו יודע בע"פ הקידוש על נכון וגם יתבייש לומר מתוך הסידור ע"כ הי' עושה הוא עצמו כן כדי שיעשה כן הע"ה ולא יתבייש. ולפעמים הי' אומר לו עשה כמוני לומר מתוך הסידור ומנהג וותיקין הוא: