טעם. שאנו אומרים נותן התורה לשון הווה '*והמנהג נתפשט לברך בה"ת אע"פ שהי' נעור כל הלילה. וכן יש לברך אלקי נשמה והמעביר שינה אף שלא הי' ישן והי' נעור כל הלילה משום דעל מנהג העולם מברך אף אם הוא לא נתחייב בהן. עי' מ"א סי' מ"ז ס"ק י"ב ופרמ"ג סי' מ"ו סק"ב: כי הוא יתברך שמו נותן לנו בכל יום תמיד תורתו דהיינו כשאנו עוסקים בה הוא ית"ש ממציא לנו טעמים ודינים חדשים. ספר חסידים.*בספר מאור ושמש (דברים) כתב וז"ל מצאנו בספרי קודש וכן שמעתי מרבותי הקדושים נ"ע שהעיקר מעיקרי העבודה הוא להרהר בתשובה קודם ישיבתו ללמוד תורה או קודם עשייתו מעשי המצות. ואדמו"ר הרב בוצינ' קדיש' רשכב"ה מוהר"ר יעקב יצחק מלובלין זצוק"ל אמר שאם האדם אינו עושה תשובה קודם לימוד התורה עליו נאמר ולרשע אמר אלקים מה לך לספר חוקי כו'. משא"כ שבאם מהרהר בתשובה קודם הלימוד אזי נקרא צדיק כמו שאמרו חז"ל בקידושין המקדש את האשה ע"מ שאני צדיק אעפ"י שהוא רשע גמור מקודשת שמא הרהר בתשובה וע"כ רשאי אח"כ ללמוד תורה הקדושה:
קונטרס אחרון
לא נתחייב בהן כו' סק"ב. וברכת על נטילת ידים אם נגע במקום מטונף או עשה צרכיו צריך לברך. משום דעל חידוש העולם הוא מברך. ד"ח בשם א"ר:
ללמוד תורה הקדושה. בספר מים רבים (בראשית) כתב בשם ספר תורת משה להגאון בעל חת"ס (תצוה) סגולה נפלאה לאוקמי גירסא הוא לדבק עצמו ומחשבתו במשרע"ה וכבר רמזו חכז"ל בירושלמי דשקלים על פסוק בצלם יתהלך איש שלעולם יראה האדם כאלו בעל השמועה לנגדו ע"ש רוצה לומר שעי"ז מכוון שמועתו ביותר כיון שמדבק נפשו בבעל השמועה מכ"ש במרע"ה דאיהו שרשא דאורייתא כולא עכ"ל.