טעם. שחייבו לבצוע על שתי ככרות. שנאמר לקטו לחם משנה והא דאינו בוצע רק אחד דאי אמרת ליבצע תרתי מתחזי כרעבתנותא. אבודרהם ועי' שבת דף קי"ז ע"ב דכיון דכל יומא לא עביד והאידנא הוא דקעביד לא מיחזי כרעבתנותא ע"ש ועי' ב"י סי' רע"ד:*ואחר שיבצע יתן לכל א' וא'. ואין הבוצע נותן ביד האוכל אלא א"כ הי' אבל. וכתב הר"ד אבודרה"ם ואפשר הטעם בזה משום שנאמר פרשה ציון בידיה והוא רמז לפריסת המוציא. ובתשובת הרשב"א כתב טעם זה בשם בה"ג. ואם היו המסובים רבים הי' נהוג מהר"י סג"ל שהוא הי' הבוצע והגיע לאחד מן המסובים לחלק ג"כ לחבריי והוא חלק שאצלו ואם לא הספיק לכולן שאל מן החתיכ' האחרת אם נשאר כי היא עיקר הבציעה ולא נטל מן הלחם שנשאר שם בידו שבצע ממנו בציעת המוציא. מטה משה אות רפ"א:
קונטרס אחרון
לחם משנה. עי' לבוש סימן תקכ"ט דגם ביו"ט חייב לבצוע שתי ככרות כמו בשבת. דכמו בע"ש הי' יורד לחם משנה ה"נ ביו"ט הי' כן דהוי נחית בעי"ט זוגי זוגי. ועי' רי"ף פ"י דפסחים דף כ"ח ועי' מחצית השקל הי' רע"ד וז"ל כתב בס' ת"ש דמ"ש הט"ז סי' קס"ח דאין ליקח פת הבב"כ ללחם משנה מיירי שי"ל לחם א' שלם הנילש במים ולחם השני הוא פת הבב"כ ומצרפו עם לחם ראשון כדי שיהי' לו לחם משנה. ובסעודתו ודאי יאכל מן הלחם שנילש במים. רק מחמת שאין עליו תורת פת דהא מברך עליו במ"מ לכן כתב הט"ז דאין ליקח פת הבב"כ ע"ש*ונראה דבסעודה שלישית יכול לצרף פת הבב"כ ללחם משנה. כיון שי"א דלסעודה ג' די בככר א' שלם ויש מקילין שיכול לקיים סעודה ג' בכל מאכל העשוי מחמשת המינים שמברכים עליו במ"מ. ויש מקילין שיכול לקיימה ג"כ בדברים שדרך ללפת בהן את הפת כגון בשר ודגים וכיוצא בהם. ויש מקילין עוד שאפילו בפירות יכול לקיימה, אף שאין לסמוך כלל על כל זה עי' שו"ע סי' רצ"א סעי' ז' עכ"פ אם אין לו רק ככר א' יכול לצרף פת הבב"כ אין לו להטריח א"ע שיהי' לו הככר השני: :
ובספר דעת זקנים (בשלח) כתב שבכל יום הי' יורד לישראל מן פרידה אחת ובשביל שבת שתי פרידות פי' כפולות וכך היו עושין ביום הששי שחרית היו עושין מחצי העומר לחם א' ובשביל שבת הי' כל חצי העומר נכפל לשני לחמים הרי לך ששה לחמים מעומר וחצי ובכל השלש' סעודות היו אוכלין שני לחמים כי דרך לאכול בשבת יותר מסעודות של חול מפני נשמה יתירה ולפ"ז תמצא שהי' להם בשבת במנחה שני ככרות והלכך יש לנהוג לבצוע משני ככרות גם במנחה:
ובשם ר' מאיר מרוטנבור"ג כתב דמן העומר עשו ב' לחמים הרי ד' לחמים: הי' נאכל א' בע"ש.*ועפי"ז נוהגין לאכול בערב שבת קודש בבוקר מהחלות אשר נאפים לכבוד שבת קודש: בליל שבת השני. בבוקר השלישי. הרי שנשאר עוד ככר אחד שלם בסעודה שלישית וזה ראי' שאין בוצעין בשני ככרות במנחה בשבת ע"ש:
ובלחמים הנדבקים יחד בכוונה ואופין אותם כן ביחד צ"ע אם כשמפרידן אח"כ מקרי שלימות. מחה"ש שם. ובספר ארחות חיים שם כ' בשם ס' מנחת פתים שכ' להוכיח דמקרי שלם בכה"ג. ובשו"ת שו"מ מהד"ק ח"א סוס"י קס"ז כתב דב' חלות שנתדבקו זל"ז באפייתן כיון שדעתו להפרישן זמ"ז אינן חיבור ויוצא בהם י"ח לחם משנה גם בהיותן דבוקים ע"ש. ועי' סימן קס"ח סעי' ב' וסעי' ג':
אשה ששכחה ליטול לה מעיסתה ולאחר אפיה ע"י צירוף בסל שברה מהלחם והפרישה חלתה מותר לבצוע על אותו פת בשבת ויוצא בו משום לחם משנה דשלם מיקרי. ע' לקט הקמח. ועי' חכם צבי סימן ס"ב. ועי' כרם שלמה יו"ד סי' שכ"ו:
ועיין אשל אברהם סי' רע"ד דיוצאים ידי חובת לחם משנה בשמיעה ומהני גם קודם נט"י ונט"י אינו הפסק. ועי' בסידור ר"ש ז"ל דברכות ענט"י דבש"ק תהי' הנטילה והניגוב מעומד ע"ש: