טעם. שאנו חייבים לברך בכל יום מאה ברכות. לפי שהיו מתים בכל יום ק' נפשות מישראל ולא הי' יודעים על מה הי' מתים עד שחקר דהע"ה והבין ברוה"ק שעליו שהי' מפני שלא הי' משבחין ומברכין כראוי לשם יתברך על כל טובותיו שהשפיע עליהם ע"כ היו מתים בעונש זה לפיכך עמד דוד ותיקן להם לישראל מאה ברכות כנגד המאה שמתו ומאז פסקו למות וזה שנאמר נאם הגבר הוקם ע"ל. ע"ל בגימטרי' מאה הוי. טור סימן מ"ו.
קונטרס אחרון
בכל יום מאה ברכות*צריך האדם להשלים בכל יום מדת צדי"ק שהוא נוטריקון צ' אמנים. ד' קדשות י' קדישים ק' ברכות. ש"ע האריז"ל: . אסור להפסיק באמצע הברכה אפי' לדבר מצוה. ולענין לענות אמן וקדושה יש חילוק אם מברך ברכה ארוכה דהיינו ברכה שמתחלת בברוך ומסיימת בברוך כמו ברכת אשר יצר או ברכת ק"ש וכדומה אזי מותר לענות אמן של האל הקדוש. ושומע תפלה. ואמן של ברכת התורה. ואמן יהא שמיה רבה עד לאחר תיבת יתברך. ואמן שמסיים החזן דאמירן בעלמא. ומודים דרבנן דהיינו שישחה עם החזן ויאמר רק תיבות מודים אנחנו לך ולא יותר. ובקדושה לא יאמר רק קדוש וכו' עד כבודו וידלג לעומתם וכו' ויענה ברוך כבוד ד' ממקומו ולא יותר ואם שומע ברכו יענה ברוך ה' המבורך לעולם ועד. אבל ב"ה וב"ש ושאר אמנים לא יענה. וה"ה אם הקהל אומר ק"ש לא יענה עמהם פסוק ראשון רק יעשה הניגון כקורא עמהם. ואם דיבר באמצע ברכה ארוכה בשוגג א"צ לחזור אלא למקום שפסק אבל בברכה קצרה כמו בברכות השחר מהנותן לשכוי או ברכת הפירות קודם אכילה אם דיבר באמצע הברכה צריך לחזור ולברך לכ"ע. ואם ענה אמן על שאר ברכות צ"ע אם יחזור ויברך. חיי אדם כלל ה' העיף י"ג: