טעם. שמברכין שלא עשני גוי. ואינו מברך שעשני יהודי. לפי שאינו נכון לברך על עשיית האדם משום שנוח לאדם שלא נברא כלל ואי מברכינן שעשני ישראל הי' משמע דטובה לאדם שברא הקב"ה אותו לכן מברכינן שלא עשני גוי השתא שנבראתי בע"כ ברוך המקום שלא עשני גוי. ב"ח. ועי' מ"א סי' מ"ו ס"ק י' דהברכות שלא עשני גוי ושלא עשני עבד מברכין על יציאת נשמתו בלילה שלא נדבק בה נשמות עכו"ם או עבד א"כ גם גר יכול לברך כן ע"ש:
קונטרס אחרון
שעשני יהודי. בספר ברית אברם (יתרו) פי' בשם מוהר"ר יצחק חריף ילקוט ראובני התמי' כששמע משה אנכי ולא יהיה לך. הי' מברך ברוך שלא עשני גוי ע"כ. ע"ד שהקשו המפורשים למה אמר אשר הוצאתיך מארמ"צ ולא אמר אשר בראתיך. ותירצו משום דטוב לאדם שלא נברא משנברא לכך לא אמר אשר בראתיך. והנה הפוסקים הקשו ג"כ על ברכה שלא עשני גוי למה אין מברכין שעשני ישראל. ותירצו ג"כ כתירוץ הנ"ל משום דטוב לאדם שלא נברא כו'. לכן מברכין ברוך שלא עשני גוי וז"ש כששמע משה אנכי כו' אשר הוצאתיך. וקשה למה לא אמר אשר בראתיך אע"כ צריך לומר דטוב לאדם שלא נברא משנברא. מש"ה הי' משה ג"כ מברך ברוך שלא עשני גוי ולא שעשני ישראל. משום דטוב לאדם שלא נברא משנברא*וראיתי בספר אחד שפי' המדרש עפ"י מה שדרשו חז"ל עה"פ ועתה הניחה לי וגו' ואעשה אותך לגוי גדול. כי משה טען להקב"ה גבי חטא עגל שלא יכול לכלות את ישראל כי כבר הבטיח לאבות שירבה זרעם והשיבו הקב"ה ואעשה אותך לגוי גדול. ובזה יקיים הבטחתו. והנה מצינו שמשה למד סניגוריא על ישראל בטענת לי אמרת ולא להם שאמרת אנכי ד' אלקיך בלשון יחיד. וזהו כוונת המדרש כששמע משה אנכי ד' אלקיך בלשון יחיד ויהי' לו דרך ללמד זכות על ישראל וע"כ בירך ברכת שלא עשני גוי. ר"ל שלא יצטרך הקב"ה לעשות אותו לגוי גדול. כי יוכל לקיים הבטחתו בישראל שירבה זרעם. והי' כ"כ אוהב ישרל עד ששמח ובירך ברכה:
ובספר דברי קהלת כתב דלכך אחז"ל (מנחות מ"ג ע"ב) לברך שעשני ישראל. ולא בלשון שלילה כבעכד ואשה. כי לא תתכן מלת גוי בלה"ק על מי שאיננו מישראל כי נמצאת בהיפך על ישראל לבד. בשמואל ב' ז' כ"ג ומי כעמך ישראל גוי אחד בארץ. ובמקום שרצו לאמרה בתפלה במובן הנ"ל תקנוה בל' רבים וסמכוה למלת הארצות. כבתפלת ישמח משה. ולא נתתו לגויי הארצות. ובתפילת עלינו. שלא עשנו כגויי הארצות. אבל ביחיד מצאנו לשון עשייה לגוי. לברכה. ואעשך לגוי גדול. ואעשה אותך לגוי גדול. וגם מלת נכרי איננה מיוחדת למי שאיננו מישראל. כי גם מי שאיננו ממשפחתו נקרא כן כמ"ש בראשית ל' הלא נכריות נחשבנו לו. ע"כ בחרו בל' מבורר שעשני ישראל: ועי' פרמ"ג סי' ו' סק"ט דראוי שלא לומר רק הש"צ הברכות משום יוהרא: