טעם. שאין הש"ץ רגיל לומר קדיש במנחה בשבת אחר קריאת ספר תורה וכן במנחה בתענית. מפני שאין אומרים קדיש אא"כ אומר שום דבר בתחלה שכך נהגו לומר במנחה בכל יום בתחלה אשרי ואח"כ עומד הש"ץ ואומר קדיש קודם תפלה וכאן יאמר קדיש על חנם כיון שכבר אמר אשרי קודם קריאת ספר תורה לכך נהגו שלא לומר קדיש אחר קריאת ס"ת בתיבה עד שיחזור התורה ויעמוד ויאמר קדיש ויתפללו הצבור אבל בשבת בשחרית וכן בימים טובים ובראשי חדשים ובתענית בשחרית כיון שאומר אשרי בתיבה לאחר שנכרך ס"ת אומר קדיש אחר קריאת ס"ת לאלתר וקדיש שחוזר ואומר קודם לתפלה אחר שהחזיר ס"ת אומרו על אשרי שהוא תפלה אחרת. ויש מקומות שנהגו לומר במנחה בשבת אחר קריאת ס"ת מזמור שיר ליום השבת ולפי זה הי' יכול לומר קדיש אחר קריאת ס"ת והקדיש האחר הי' בא על המזמור. אבודרהם. (ואנו אומרים המזמור אודה ה' בכל לבב). ואולי משום טורח הצבור נגעו בה. יעב"ץ ועי' פ"מ סי' נ"ה סק"א וע"ל סעי' נ"ה: