טעם. שמברכין על האור במו"ש. לפי שהתחלת בריאתו במו"ש כמו שמצינו באגדה בירושלמי במוצ"ש זימן הקב"ה לאדם הראשון שני רעיפים והקישן זה בזה ויצא מהם האור ובירך בורא מאורי האש. כל בו. וע"ל סעיף תשע"ו וסעי' תשע"ז:
קונטרס אחרון
שהתחלת בריאתו במו"ש. וטעם שקבעו חז"ל לברך על האור במו"ש יותר משאר בריות זה ביום פלוני וזה ביום פלוני. לפי שנאסר בשבת ובמ"ש חוזר להתירו כאלו נתחדש ומשום כך מברכין עליו בי"כ מפני שביום נאסר ועתה נעשה היתר. באה"ט ס"ס רצ"ט בשם הרשב"א:
בורא מאורי האש.*בספר לבושי מכלול סי' כ"ז כתב וז"ל נשאלתו מהרה"ק בהיותי בצל קורתו בק"ק פאטיק על ר"ה שחל להיות ביום ה' וביום ו'. וביום ב' יען שהסעודה נתאחר עד בה"ש הי' פירס מפה ומקדש. ונשאלתי האיך לעשות עם רצה ויעלה ויבא. ואמרתי כיון דקיבלו את השבת באמצע אין עוד מקום לומר יעו"י ע"כ. ועי' ט"ה ח"א סעי' קצ"ג בהשמטה: אם אחד מוציא אחרים בברכת הבדלה צד היותר טוב הוא שיאמרו עם המוציא אותם שוה מלה במלה. אך גם אם אין ענייתן בשוה מלה במלה עם המוציא אותם נראה ג"כ שאין קפידא שיאמרו ברכת המבדיל ובפרט שכשיוכלו למהר אמירתם קודם הש"ץ ויענו אמן. כיון שמה שיוצאים ידי חובתם הוא ע"י שומע כעונה ויכולים גם לענות לכ"ע כידוע. אשל אברהם סי' רצ"ה:
וע"ש בסי' רצ"ו דכ' וז"ל אירע לי בכוס דהבדלה כעין מ"ש בט"ז סס"י רע"א והיין עמד בצלוחית שלו שפיה צר למעלה אצל השלחן רק טעיתי וסברתי על שכר שהוא יין נראה דבזה לכ"ע אין צריך ברכה שנית על היין כיון שבדיעבד יצא ידי חובת הבדלה באומרו על כלי כזה גם שאינה מליאה כשעומדת אצלו בבית ובפרט בבעל הבית בשלו שלא יתבייש ליטול היין ולשתות ומי ימחה בידו והוא מלתא דעבידא לגלוי' ליה תיכף ודאי כשיטעום הכוס יתוודע לו שהיין בצלוחית שאצלו והוא דבר הניכר וידוע לכל שהטעות כמאן דליתא והכוונה על היין משא"כ לגבי תורמוס שנפל מידו שהי' דעתו רק עליו בהחלט כו' ע"ש:
וכן נשאל למהרי"ל אם בירך אדם על יין וכשטועם נמצא מים אם צריך לחזור ולברך על היין והשיב שא"צ לחזור ולברך בפה"ג שנית מאחר שמתחלה הי' דעתו לשתות יין: