טעם. שנוהגין לומר דוד מלך ישראל חי וקים. שמלכותו נמשל ללבנה דכמו הירח פעמים מזריח ופעמים מאפיל כן זרעו כשהם טובים מאירים. ומ"ש חי וקים הוא כמו הלבנה שאפל בירח העבר וחוזר להאיר כן ישראל יגאלו בזמן קרוב ויחזור מלכותו והמלכות שלו חי וקים דחוזר לזרעו והוי כאלו הוא בחיים. אשל אברהם סי' תכ"ו.
וטעם. שעושין רקודין בקידוש החדש דוגמת שמחת נשואין שעתיד כנסת ישראל שתחזור להתדבק בבעלה שהוא הקב"ה דוגמת הלבנה המתחדשת עם החמה. רמ"א שם סעי' ב'. וצריך שלא יהא דבר מבדיל בינו לבין הלבנה אא"כ הוא דבר זך שהלבנה נראית מתוכו. וכן אם נתכסה בענן דק מברך. ואם אחר שהתחיל לברך נתכסה בעב גומר ואפי' יודע שתתכסה מיד לית לן בה. יעב"ץ:
קונטרס אחרון
רקודין בקידוש החודש. כתב השל"ה יזהר שלא יכרע בשעה שרוקד דמיחזי ככורע ללבנה רק זוקף באצבעותיו ע"ש. ומטעם זה. נראה שאם רוצה לילך איזה דרך ויש שם מעלות לעלות ושם ע"ז שלהם ילך בדרך אחר שאם יעלה דרך שם יהא נראה ככורע לע"ז אבל יוכל לירד דרך שם: